הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בעמ נ' ת.מ.י.ד חברה לבניה והשקעות בע"מ

רקע 

הנתבעת היא בעלת רישיון קבלן רשום המבצעת פרויקטים של בניה (להלן - הנתבעת). במהלך חודש ינואר 2014 מסרה הנתבעת שיק על סך 42,655 ₪ שמועד פירעונו הוא 31.5.2014, המשוך לפקודת רמי ר. מחסני קרמיקה בע"מ (להלו - הנפרעת או החברה). בין הנתבעת לבין הנפרעת התקיימה מערכת יחסים עסקית במשך שנים רבות, בהיקף של מאות אלפי שקלים בחודש.

לטענת הנתבעת, בדיעבד הסתבר כי הנפרעת הייתה שרויה בקשיים כלכליים חמורים כבר ברבעון האחרון של שנת 2013 ובחודש אפריל 2014 נקלעה לסחרור כלכלי, עד שבמאי 2014 הגיעה למצב של חדלת פירעון. משנודע לנתבעת כי הנפרעת חדלת פירעון, ולנוכח העובדה שהנתבעת לא קיבלה את הסחורה בגינה נמשך השיק, בוטל השיק. ואולם, הסתבר כי עוד בחודש ינואר 2014 הנפרעת סחרה את השיק לבנק להלן: "התובע" או "הבנק").

בהתנגדותה טענה הנתבעת לכישלון תמורה מלא, והוסיפה כי הבנק ידע או שהיה עליו לדעת כי ביצע ניכיון שטרות עבור חברה הנמצאת על פני תהום תוך שהוא מגלגל את הסיכון שבאי פירעון השיק לפתחה של הנתבעת.

טענות הצדדים

טענות הנתבעת:

בתצהירי עדות ראשית מטעמה, טענה הנתבעת לכישלון תמורה מלא, והוסיפה כי הבנק לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את אחיזתו כשורה בשיק. לגרסתה, הבנק פעל בחוסר תום לב בעת שהעמיד לזכות הנפרעת אשראי בהיקף של מאות אלפי ₪ בחודש ינואר 2014, חרף העובדה שהנפרעת נקלעה לקשיים החל מהמחצית השנייה של שנת 2013. בסיכומים מטעם הנתבעת הוספה טענה בדבר זיוף חתימת ההיסב של הנפרעת על גב השיק, אשר תידון בנפרד.

מר אילן מלכה, מנהלה ובעליה של הנתבעת, פירט בתצהירו את ההזמנות והשקים שניתנו בגינן (נספח ג' לתע"ר) וציין כי השיק הנדון ניתן בגין הזמנה מס' 11279 מיום 21.1.2014,שמועד אספקתה נקבע ליום 30.6.14. חומרי הגלם לא סופקו לנתבעת מעולם. לאימות טענה זו צירפה הנתבעת תצהיר מטעם שחר רחמים, מנהלה ובעליה של הנפרעת (להלן- "מר רחמים")אשר מסר בתצהירו כי "בנוסף לכך ניתנו על ידי ת.מ.י.ד לחברת רמי ר. שיקים מעותדים כמקדמות עבור חומרי גלם שלא סופקו מעולם. הסכום המצטבר של שיקים אלה הינו 1,140,933 ₪."

בסיכומים הוסיפה הנתבעת כי גרסתה בנוגע לכישלון תמורה מלא לא נסתרה בחקירה הנגדית של מר מלכא, ולכן יש לקבלה.

עוד טענה הנתבעת כי הבנק כשל בהוכחת התנאים לאחיזה כשורה בשיק. מדפי חשבון הבנק אשר הוגשו לב"כ הנתבעת בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 06.12.2015, עולה כי חשבון הבנק נפתח ביום 21.1.14, וביום 29.1.2014 הבנק ניכה לנפרעת שיקים בהיקף של 436,516 ₪. הנתבעת טענה בסיכומיה כי בעת מתן האשראי הבנק חרג ממסגרת האשראי של החשבון אשר עמדה על 200,000 ₪.

בהמשך ביום 12.2.2014 הבנק ניכה לנפרעת שיקים בסך של 279,706 ₪, וביום 23.2.14 סכום נוסף של 221,250 ₪. נטען כי בנסיבות אלה הבנק נהג בחוסר תום לב, כשהעניק לנפרעת אשראי בהיקף של קרוב למיליון ₪, בהתעלם מהאיתותים שהיו לו אודות מצבה הכלכלי של הנפרעת.

הנתבעת הפנתה לפסק דין שניתן בע"א 9877-11-10 רהיטי דורון עיצובים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, בו נפסק כי הבנק פעל בחוסר תום לב כשקיבל לידיו שיק, על אף שמצבה הכלכלי של הנפרעת לא אפשר מתן תמורה בעסקת היסוד.

הנתבעת הוסיפה כי הבנק הוא נושא הסיכון היעיל ביותר, בהיותו מחזיק במידע הרב ביותר על מצבה הכלכלי של הנפרעת. בעניינו, מצבה הכלכלי של הנפרעת החל להתדרדר כבר בשנת 2013 והבנק ידע על כך או היה עליו לדעת על כך בעת ניכיון השיקים.

נטען כי טענה זו מתחזקת לאור העובדה כי בדו"ח שהופק מחברת "Dun & Bradstreet Israel", סטטוס הנפרעת הוגדר "כסיכון מעל הממוצע" עוד לפני ניכיון השיק (נספח ו' לתע"ר הנתבעת).