תא"מ 37795-07-14 בסתוני ואח' נ' ליבנה גורפיל ואח'

1.לפני תביעה ותביעה שכנגד, במסגרתן עותר כל צד לחייב את הצד השני בנזקי רכוש שנגרמו לרכבו בתאונה מיום 6.6.14.

2.התובע טוען כי ביום התאונה נסע ברכבו ברח' ווג'ווד בחיפה, ממרכז הכרמל לכיוון בית חולים אלישע. לטענתו, היה זה יום שישי, הכביש היה עמוס מאוד והוא נסע באיטיות כחלק מפקק תנועה. לטענתו, הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") שחנתה בחניה המוצבת באלכסון לדרך, יצאה בפתאומיות בנסיעה אחורנית ופגעה ברכבו בעת שנסע וגרמה לשפשוף בצד הימני שלו.

3.בנסיבות אלה טוען התובע כי הנתבעת אשמה בתאונה ויש להשית עליה את כל הנזקים שנגרמו לו לפי חוו"ד שמאי ביחס לנזק ישיר בסך 25,971 ₪, ירידת ערך בסך 5,304 ₪ ושכ"ט שמאי בסך 2,000 ₪. עוד הוא עותר לחייבה בסכומים בגין עוגמת נפש/בזבוז זמן והוצאות.

התובע מבקש לחייב את הנתבעת ואת המבטחת שלה בביטוח צד שלישי – נתבעת 2.

4.הנתבעת הגישה כתב הגנה ב-9.9.14 ובו הודתה באחריותה לתאונה, ברם יומיים לאחר מכן, ביום 11.9.14 הגישה בקשה להגיש כתב הגנה מתוקן, בטענה כי הגישה בטעות כתב הגנה לא מתאים בתום לב, שכן לאמיתו של דבר המבוטחת טוענת כי מי שאחראי לתאונה הוא התובע (וטענה זו נשמעה מפיה עוד מעת התאונה ולאורך כל הדרך).

ניתנה לנתבעות רשות להגיש כתב הגנה מתוקן ועל פי גרסתה של הנתבעת היה זה התובע שגרם לתאונה באשמתו.

לטענת הנתבעת, ביום התאונה היא ביקשה לצאת מהחניה האלכסונית ולהשתלב בנסיעה אחורנית ברח' ווג'ווד, ברם הואיל והכביש עמוס, התקדמה לאט לאט ובסופו של דבר עמדה והמתינה שיחלפו כלי הרכב על מנת שתוכל להשתלב בתנועה. לטענתה, בעודה עומדת, הגיח לפתע רכב התובע בחוסר זהירות והואיל ונסע צמוד מדי לרכב שלה, פגע בה.

לגישתה, יש להשית את מלוא האחריות על התובע.

5.לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בתמונות הנזק, בתמונות מקום התאונה ובתמונות שהוצגו לי מתוך טלפון סלולרי מיד לאחר התאונה, נראה לי כי יש לחלק את האחריות בין הצדדים כפי שאסביר להלן;

6.אני מקבלת את עדותה של הנתבעת לפיה לא יצאה בנסיעה ובמהלך נסיעה פגעה בתובע, אלא שעמדה בולטת לתוך נתיב הנסיעה בהמתנה כי מישהו יעצור וייתן לה להשתלב, שכן זו הדרך היחידה לצאת מאותה חניה באותו כביש ובנסיבות התנועה העמוסה שהייתה באותו יום.

התובע לא יכול היה להזים עדות עובדתית זו, שכן הוא הודה שלא הבחין בתובעת לפני התאונה, אלא לראשונה בעת שהרגיש את המכה.