תא"מ 37792-01-14 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' לאוניד ואח'

ב"כ הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש ליתן פסק דין על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984, לאחר שנשמעו עדויות הנהגים ושני עדים נוספים.

1.הנהגת ברכב התובעת (להלן ולשם הנוחות: "התובעת") טוענת כי בעת שנסעה ברחוב השלום, הרגישה לפתע חבטה בצד שמאל של הרכב. נטען כי ככל הנראה רכב שיצא מחניה בצד שמאל, פגע ברכבה בדלת קדמית שמאלית ודלת אחורית שמאלית.

2.הנתבע מאשר כי חנה בצד שמאל של הרחוב (כ-5 מטרים מתחילת הרחוב ), ואכן עמד לצאת מחניה, ברם על פי עדותו הספיק להתניע את הרכב ולסובב את הגלגל הימני עד הסוף במטרה לצאת מהחניה, אך טרם החל בנסיעה פגעה בו לפתע התובעת עם רכבה.

3.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים והעדים מטעמם אשר אף הדגימו במכוניות את אופן התרחשות התאונה, ולאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוגשו, ובכלל זה תמונות שצלם הנתבע מיום האירוע, חוות דעת שמאי של רכב התובעת, וטופסי הודעה לחב' הביטוח, הנני סבורה כי עיקר האחריות מוטלת על הנתבע אשר החל בסטייה קלה ימינה לתוך נתיב הנסיעה בו נסעה התובעת, ומסיבה זו נגרמה התאונה.

4.בקביעה זו נתתי דעתי, בין היתר, לעובדה שגם ע"פ עדות הנתבע הוא סובב את ההגה ימינה עד הסוף – מכאן ניתן להסיק כי הגלגל סטה ממקום החניה, ודי בכך על מנת לקבוע כי נגרמה הפרעה מסוימת בנתיב הנסיעה בו נסעה התובעת, וכי סטיית הגלגל נעשתה כאשר הנתיב לא היה פנוי.

בנוסף - ממיקום הפגיעה ברכב התובעת מסתבר יותר לקבוע כי רכב הנתבע אכן סטה מעט ממקום החניה, שכן לו היה עומד בחניה, ללא סטייה לתוך נתיב הנסיעה, היה נמצא הנזק ברכב התובעת גם בחלקו הקדמי יותר (כנף שמאל). העובדה כי הנזק הינו רק באזור דלת קדמית שמאלית ודלת אחורית שמאלית מלמדת שנעשתה סטייה מסוימת לנתיב נסיעתה בעת שחלפה במקביל לרכב הנתבע.

לאמור לעיל אוסיף כי על אף שהנתבע טרח לצלם את הרכבים והנזקים שנגרמו להם במקום התאונה, ועל אף שהוברר כי צילם תמונות רבות נוספות, לא הוגשו תמונות המלמדות היכן בדיוק עמד רכבו ברגע התאונה, ביחס לנתיב בו נסעה התובעת - דבר שהיה יכול לתמוך בגרסתו לפיה טרם החל בנסיעה וטרם סטה ממקום החניה.

כן הוברר כי הותקנה ברכבו מצלמה המצלמת את הדרך ברגע התנעת האוטו, וכי גם במועד האירוע המצלמה עבדה, ברם לא הוצגו התמונות מהמצלמה, ונטען כי כאשר חשב הנתבע להביא את התמונות כבר היה מאוחר מידי שכן הן נמחקו.

5.יחד עם האמור לעיל, יש להטיל אשם תורם גם על התובעת, שכן הוברר מעדות הנתבע ובנו כי היא נסעה מהר. גם עדות התובעת לפיה כלל לא ראתה את רכב הנתבע היוצא מחניה עובר לפגיעה, עשויה ללמד על מהירות נסיעה גבוהה שאינה מתאימה לתנאי הרחוב (רחוב צר וקצר שמצד שמאל שלו חנו רכבים רבים).

בנסיבות יש להעמיד אשמה התורם על 35%.

6.אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 7,000 ₪ בצירוף שכר טרחה עו"ד בסך 1,250 ₪, החזר המחצית הראשונה של האגרה והחזר הוצאות העדה.

הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה, וככל ששולמה תוחזר לתובעת באמצעות בא כוחה.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ה, 22 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.