תא"מ 37791-11-13 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' שהואן

עם קבלת תצהיר המשיבה, בהתאם להחלטתי מיום 8.5.16, בחנתי את הטענות העובדתיות של הצדדים וכן את הטענות ביחס לשאלת ההתיישנות של התביעה ובפרט סעיף הוויתור על טענה זו אשר מופיע על גבי שטר החוב עליו חתום המבקש כערב.

כאמור, טענתו העיקרית של המבקש היא שהוא אינו "צד" לשטר החוב ולפיכך חתימתו על גביו אינה מחייבת אותו ביחס לסעיף הוויתור על טענת ההתיישנות. מנגד, טענה המשיבה כי הדין הוא שונה וכי המבקש, בתור ערב לשטר, נחשב כ"צד" לשטר.

כידוע, סעיף 96(א) לפקודת השטרות קובע כי אין להיזקק לשטר, לרבות שטר חוב, כנגד מי שהוא צד לשטר לאחר שחלפו 7 שנים. כן, קובע הסעיף כי צד לשטר יכול לוותר על טענת ההגנה מסוג התיישנות.

השאלה שבמחלוקת היא, כאמור, האם ערב הינו "צד" לשטר ועל שאלה זו ניתנה תשובה בפסיקה במסגרת ע"א 318/69 קופת מלוה וחסכון "המזרח" בע"מ נ' תעשיית טבק "המזרח" בע"מ "מ, ו-6 אח' , כג (2) 102 (פורסם בנבו), ניתן ביום 11.9.69).

וכך נקבע:

"לנו נראה כי פירושו הנכון של סעיף 96 (א) הוא שלענין הוויתור על טענת ההתיישנות, יש לראות גם את הערב ערבות אוואל כצד לשטר...".

שאלה זו זכתה להתייחסות גם בספרם של יצחק יערי ודורון תמיר, דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט, מהדורה שלישית (תשס"ט), נבו הוצאה לאור בע"מ, בעמ' 192, שם אימצו את החלטת בית המשפט העליון דלעיל ואמרו כי "לעניין ויתור על טענת ההתיישנות יש לראות גם את הערב ערבות אוואל כצד לשטר".

בנסיבות האמורות, הואיל והפרשנות המקובלת לסעיף 96(א) לפקודת השטרות היא כזו שערב נחשב כ"צד" לשטר חוב, יוצא אפוא כי חתימתו על גבי שטר החוב הכולל סעיף ויתור על טענת התיישנות, מחייבת אותו.

התוצאה היא, אם כן, כי יש לדחות את טענת ההתיישנות שהעלה המבקש במסגרת הבקשה לסילוק על הסף.

אני מורה על זימון הצדדים לישיבת הוכחות ליום 9.10.16 שעה 12.45.