תא"מ 37734-04-14 מירון נ' אילונין ואח'

תביעה לפיצוי בגין נזקי תאונת דרכים אשר אירעו לרכבו של התובע מ.ר. 99-283-71 לבין רכבו של הנתבע 1 מ.ר.44-078-16 המבוטח על ידי הנתבעת 2 בתאונה מיום 18.12.2013.

לטענת התובע בעת עמידתו בעצירה מלאה בכביש הגישה המקביל לרח' החופר בחולון הגיע רכב הנתבעים במהירות מכיוון רח' החופר והתפרץ לעבר כביש הגישה בו עמד רכב התובע, סטה לנתיב הנגדי לעבר רכב התובע ופגע ברכבו בחלקו הקדמי.

לטענת הנתבעים, בעת שהנתבע פנה שמאלה מרח' החופר למתחם, התפרץ לפתע רכב התובע תוך שהוא מתעלם מתמרור "האט ותן זכות קדימה" ופגע בריכבו של נתבע.

תביע התובע הינה בגין ההשתתפות העצמית, כינון הפסד הנחת העדר תביעות והוצאות כלליות.

שמעתי את עדויות התובע והנתבע.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה שיש להעדיף את גירסת הנתבע על פני גירסת התובע.

התובע העיד כי חנה ליד החנות המצויה על כביש הגישה, בעמידה מוחלטת, ובמקביל לאי התנועה, ואז "הוא בא מרח' החופר וחתך עם הנתיב שלי".

בחינת נזקי הרכבים מגלה כי רכב התובע נפגע בפגוש ימני קדמי, ואילו רכב הנתבעים נפגע בדלת נהג.

מבחינת תמונות התאונה שהוצגו בפני עולה כי, בין רח' החופר (ממנו הגיע רכב הנתבעים) לבין כביש הגישה (בו עמד רכב התובע, לטענתו) קיים אי תנועה מוגבה. לכן, כל התפרצות מרח' החופר ופגיעה ברכב עומד, תוצאתה האפשרית היחידה הינה פגיעה פגוש אל פגוש, לכל היותר.

מכיוון שרכב הנתבעים נפגע בדלת שמאל קדמית, הרי שהמסקנה המתחייבת הינה כי רכב התובעים לא היה בעמידה בעת האירוע, במקביל לאי התנועה, כנטען על ידי התובע, אלא היה בהתקדמות כ -2 או 3 מ' לאחר אי התנועה.

מסקנה זו גם מתיישבת עם עדות הנתבע אשר העיד כי ביקש להיכנס לחניון הנמצא לאחר אי התנועה, והיא גם הגיונית שכן מהמקום שבו ציין התובע כמקום אירוע התאונה – לא ניתן להיכנס לחניון הנ"ל.

לפיכך, אני קובע כממצא עובדתי שבעת התאונה רכב התובע היה בהתקדמות כ – 2 או 3 מ' לאחר אי התנועה, והתאונה אירעה לאחר שהנתבע פנה שמאלה מרח' החופר על מנת להיכנס לחניון, כגירסת הנתבע.

נוכח האמור אני מחלק את האחריות לתאונה ביחס של 70% על התובע ו – 30% על הנתבע, זאת משום שלתובע היה תמרור "תן זכות קדימה", ואילו היה מכבד אותו היה רואה את רכב הנתבעים מגיע והתאונה היתה נמנעת.

מאידך, נראה כי רכב הנתבעים פנה שמאלה מרח' החופר לחניון במהירות מעט גבוהה מדי, שכן אילו היה נוסע לאט יותר ייתכן והיה מספיק להבחין ברכב התובע.

באשר לנזקים – הרכיבים המפורטים בסעיפים 8ד' ו – 8ה' לא הוכחו.

על כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסך של 1,788 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת כתב התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כן ישלמו הנתבעים לתובע את אגרת המשפט ושכ"ט עו"ד בהתאם לתעריף המינימלי המומלץ בסך של 937 ₪ כולל מע"מ.

ניתן היום, י' סיוון תשע"ה, 28 מאי 2015, בהעדר הצדדים.