תא"מ 37651-06-14 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' סייד ואח'

עניינו של התיק דנן – כתב תביעה אשר הוגש כנגד הנתבעים ובו נטען כי ביום 2.9.13 (בכתב התביעה צוין בטעות 2014), עת נסע התובע 2 ברכב מסוג מיצובישי מ.ר 50-498-11 (להלן: "המיצובישי"), מאחורי רכב מ.ר.21-894-70 ונגרר מ.ר. 93-905-14 (להלן: "המשאית") בכביש 31 לכיוון להבים, עפה לפתע אבן מהמשאית, פגעה במיצובישי וגרמה לו נזק (להלן: "התאונה").

בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את התרחשות התאונה. לטענתם המשאית היתה ריקה, לא עף ממנה דבר וטענת התובע 2 לפיה נגרם לו נזק בגין העדר תביעות ואובדן ימי עבודה, לא הוכחה.

במהלך הדיון בו נשמעו ראיות, שמעתי את עדותו של נהג המיצובישי ואת עדותו של נהג המשאית.

נהג המיצובישי, מר דוד אוחנונה, העיד כי ביום התאונה נסע בכביש 31 מלהבים לשוקת, מאחורי משאית אשר יש לה מעין מדף מאחור ומהמדף נפל "סלע כזה" לכביש, מהכביש למכסה המנוע שלו ומשם עף לשמשה. מר אוחנונה הבהב לנהג המשאית, צפצף לו ומשלא עצר, המשיך לנסוע אחריו משך כמעט 15 ק"מ. בצומת דרגות מר אוחנונה עקף את המשאית, עצר אותה ואמר לנהג שעפה לו אבן. הנהג סרב לרדת אפילו כדי לראות את הנזק, חייג לבעל הבית שלו, בעל הבית שלו אמר שיש לו משרד בערד והזמינו לשם כדי לקבל פרטים. מר אוחנונה העיד כי צילם את המשאית ונסע למשרד בערד, אולם לא מצא שם את בעל הבית ולקח שבוע עד שמסר לו פרטים ואמר שידווח לחברת הביטוח שלו. מר אוחנונה הכניס את המיצובישי לתיקון ולאחר מספר חודשים הודיעו לו מהמוסך שנהג המשאית טוען שהוא לא אשם ובשלב כלשהו נאמר לו שחברת הביטוח תגיד שהמשאית הייתה ריקה ושכדאי שיגיד שנסע מכיוון שוקת ללהבים והמשאית הייתה מלאה. לאחר מכן הוא ניגש למוסך ותבע את הביטוח שלו, ששילם למוסך לאחר שניכו לו את ההשתתפות העצמית ולכן הגיש התביעה.

בחקירתו הנגדית העיד התובע 2 כי בכביש בו נסע היה נתיב אחד וכי אכן נסעו לפניו כלי רכב נוספים, אשר פנו כל אחד ליעדו ולאחר הפניה השניה ללהבים נותר הוא מאחורי המשאית. כשהיה במרחק של 50-100 מטרים ממנה, עפה האבן ופגעה ברכבו וזה קרה לאחר נסיעה של כדקה שתיים אחרי המשאית.

התובע 2 לא חלק על היות המשאית ריקה, אולם שב והדגיש כי הוא ראה מהיכן האבן עפה – מהמדף של המשאית אל הכביש ואליו ולכן לא ייתכן שמדובר באבן שהיתה על הכביש ועפה לעבר רכבו כתוצאה מפגיעת המשאית בה. כן העיד כי בנתיב הנגדי נסעו רכבים ולכן לא יכול היה "לברוח" אליו וכי לו היה "בורח" אל השול הימני, לא היה בכך כדי לחמוק מהאבן.

התובע 2 לא זכר אם למשאית היה כיסוי וטען כי צילם אותה ואת המדף ממנו עפה האבן, אולם מחק את התמונות לאחר שבעל המשאית אמר לו שהכל בסדר ושהוא ישלם עבור הנזק.

הנתבע 1, מר חאבס סייד, ציין פעמים מספר כי הוא מספר את האמת והעיד כי פרק סחורה בנתיבות ומשם נסע כשהמשאית ריקה, משך כ-65 ק"מ. בצומת להבים פנה שמאלה לכיוון המחצבה. לאחר הפניה שמאלה מישהו צפר לו, הוא עצר, הנהג השני אמר לו שנפלה מהמשאית אבן והוא הסביר לו שהיא לא עמוסה, אלא ריקה. הנתבע 1 העיד כי דיבר עם בעל הבית שלו, שאמר לו לתת פרטים וליסוע.

הנהג לקח את המספר אוטו, את המספר של בעל הבית והוא דיבר איתו.

בחקירתו הנגדית העיד הנתבע 1 כי ההוראות שלו הן לדווח על תאונה לבעל הבית שלו, כך הוא עשה וחוץ מזימון שקיבל שבוע לפני המשפט, לא יודע מה קרה עם זה.