מנורה מבטחים החזקות בע"מ נ' ישעיהו ואח'

1.התובעת הינה חברת ביטוח, אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה ביטחה רכב מ"ר 85-400-11.

2.נתבע 1 היה באותם מועדים הנהג של רכב מ"ר 56-878-60.

נתבעת 2 היתה הבעלים של רכב זה ומעסיקתו של נתבע 1 ואילו נתבעת 3 היתה המבטחת של רכב זה.

3.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 8.2.16 במהלך נסיעה ברח' אלכסנדר ינאי, החלה מכונית הנתבעים, שעמדה על המדרכה, בנסיעה לאחור ופגעה ברכב התובעת.

4.על פי הנטען בכתב ההגנה, רכב הנתבעים נסע לאחור, לאחר שווידא כי שדה הראיה פנוי, הגיח לפתע רכב התובעת במהירות, תוך ניסיון עקיפה כושל וגרם לקרות התאונה.

5.הנהג מטעם התובע מר ניסים חיים, העיד כי המשאית שפגעה ברכבו נסעה לאחור ללא מכוון ופגעה בדלת הימנית קדמית ואחורית של רכבו ובכנף. הוא נשאל איך הוא טוען שלא היה מכוון ומאידך הנהג של המשאית צעק על המכוון , והשיב כי אינו יודע אם האדם שהיה שם היה מכוון. הוא גם יכול היה לעבור למרות שחנו מכוניות, כי הכביש רחב ויכולים לעבור בו שתי מכוניות. הוא לא ראה את המשאית מתחילה לנסוע לאחור. היו אנשים סביב אך הוא לא ביקש פרטים. הפגיעה היתה כשהתובע היה בתנועה.

6.נתבע 1, בעדותו מסר כי בנו כיוון אותו והתיר לו לחזור אחורנית כי אין מכוניות. הנתבע החל להדרדר. הבן ראה שהתובע מגיע במהירות וסימן לאביו לעצור. בעצירה הפתאומית היתה תנודה ואז התובע שפשף את רכבו לכל אורכו. בעת שהבן כיוון אותו, עברה במקום משאית, דבר המצביע על כך שהתובע לא היה צריך להשתחל.

7.בנו של הנתבע, מר ישעיהו שלו העיד אף הוא. בעדותו מסר כי בעת פינוי פחי הזבל נוצר פקק, ואביו נסע קדימה כדי לפנות את הכביש. כשהכביש התפנה הוא סימן לאביו לחזור אחורנית. כשראה את נהג התובע מגיע במהירות הוא סימן לאביו לעצור כדי שלא לפגוע במכונית התובע.

התובע נסע במהירות.

8.ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

9.בסרטון אמנם רואים משאית עוברת ואח"כ מכונית התובע. עם זאת, רואים את המכוון עומד עם אפוד זוהר. התובע לא הבחין במכוון כי אילו היה מבחין בו, התאונה היתה נמנעת.

10.מאחר והיה מכוון ולא כפי שהעיד התובע, ולנוכח האמור בסעיף הקודם אני דוחה את התביעה.

11.אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים את שכר העדים ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

זכות ערעור תוך 45 יום.