תא"מ 37573-04-13 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ישראלי ואח'

זוהי תביעה לשיבוב כספים ששילמה התובעת למבוטח שלה בגין נזקים שנגרמו לרכבו (אובדן כללי) בתאונה מיום 23.11.12 בה היה מעורב רכב הנתבעת 2 בו נהג הנתבע 1, בסמוך לקניון איילון ברמת גן.

מבוטח התובעת סיפר בעדותו כי הוא מורה לנהיגה, והוא נסע עם תלמיד ברחוב אבא הלל ביום גשום. הרמזורים לא פעלו ובמקום היה שוטר שכיוון את התנועה. כשהגיע המבוטח קרוב לצומת, הורה לו השוטר לעצור. המבוטח היה ראשון ברמזור בצד הימני ביותר. לאחר זמן מה הורה השוטר למבוטח להתקדם וכשהוא חצה כמעט את כל הצומת, פתאום הרגיש מכה בחלק האחורי הימני של הרכב, שהסיטה את הרכב לתוך אי תנועה ועמוד.

הנתבע 1 העיד כי הרמזור במקום היה תקול ומהבהב. הנתבע עצר וההמשיך לאט לאט 7-8 מ' וכשהיה כבר באמצע הצומת, לפתע הגיחה מכונית המבוטח ופגע בו . לאר מכן, סיפר הנתבע, רצה הוא להמנע מהליכים מיותרים ולכן הסכים לפצות את הנתבע, אולם הופתע מכך שמדובר בנזק שגרם לאובדן גמור, וסבר כי מדובר בנזק בשיעור נמוך מאד.

התובעת הביאה לעדות את השוטר שנכח במקום וכיוון את התנועה, מר יוסף פנחס הגר. השוטר סיפר כי מדובר היה ביום גשום, בצומת הרחובות ששת הימים פינת מבצע קדש. הרמזור שם לא עבד מס' שעות, והוא היה במרכז הצומת בהכוונה. בשלב מסויים, הרמזור החל לעבוד אך מייד התקלקל שוב ואז קרתה התאונה כך: רכב המבוטח הגיע מכיוון ששת הימים, לכיוון אם המושבות ישר, רכב הנתבעים הגיע מכיוון רחוב אבו חצירא לכיוון מבצע קדש צפונה. זה היה בנתיב הימני. לדבריו, בצומת בכיוון מבצע קדש יש תמרור עצור. העד סיפר כי מהכיוון שממנו הגיע רכב הנתבעים היו רכבים נוספים שעצרו, אולם רכב הנתבעים היה היחיד שלא עצר בצומת. הוא שב ואמר כי בכיוון נסיעת רכב הנתבעים היה תמרור עצור, ומאחר והרמזור לא עבד יש לציית לתמרורים.

עדותו של השוטר שהיה במרכב הצומת ועסק בהכוונת התנועה מלמדת כי הנתבע לא ציית לתמרור עצור וזאת בניגוד לדבריו כי עצר. השוטר הוא עד ניטרלי ולא התרשמתי כי יש לו עניין למסור עדות לטובת זה כזה או אחר, אלא כי מסר פרטים על מה שראה במקום. המבוטח לעומת זאת, אמר כי התקדם בהתאם להוראת השוטר ומכאן שהסתמכותו על הכוונת השוטר היתה סבירה בנסיבות העניין, והוא יכול היה להניח במידה רבה של בטחון כי בעת שהורה לו השוטר להתקדם יכול היה בבטחה לעבור את הצומת. דווקא הנתבע היה זה שהתקדם על דעת עצמו ללא הכוונה בעוד רכבים אחרים שהיו בכיוון נסיעתו, עמדו, כפי שהעיד השוטר. יצוין כי השוטר חידד בדבריו בחקירה הנגדית וציין כי התאונה קרתה כמה שניות לאחר שהרמזור התקלקל שוב. כלומר, במקרה כזה היה על הנתבע לציית לתמרור "עצור" המוצב בכיוון נסיעתו כפי שעשו האחרים.

בנסיבות אלו אני קובע כי האחריות לתאונה היא על הנתבע 1. אמנם נטען כי הנתבעת 2 רשומה כבעלת הרכב אולם מאחר וברור כי לא היתה זו היא שנהגה, הרי שדין התביעה כנגדה להדחות.

אשר לנזק, הרי ששמאי מטעם התובעת בדק את הרכב יומיים לאחר התאונה וקבע כי מדובר באובדן כללי וקבע את שווי הרכב לפיצוי על ידי התובעת. כנגד חוות דעתו של השמאי טענו הנתבעים טענות שונות בכתב ההגנה באשר לקביעת שווי הרכב על ידו וצרפו תדפיסי מחירי הרכב מאתרי אינטנרט שונים. דא עקא, שאת האמור בחוות דעתו של השמאי היה עליהם לסתור בחוות דעת נגדית או, למצער, לזמן את השמאי להחקר על חוות דעתו. לא די בהצגת תדפיסים שכן אין בהם התייחסות לפרמטרים ולנתונים ספציפיים של הרכב הניזוק. משלא עשו כן, עומדת חוות דעתו של השמאי כראיה היחידה והטובה ביותר להערכת הנזק, ואין מקום שאתערב בה.

אשר על כן, התביעה נדחית כנגד הנתבעת 2 ומתקבלת כנגד הנתבע 1, אשר ישלם לתובעת 30,693 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום ששולמו תגמולי הביטוח, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 3622 ₪, וזאת בתוך 30 יום.

ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ה, 06 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.