תא"מ 3747-01-13 ש. שלמה רכב בע"מ ואח' נ' שיר ואח'

לפני תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכבים עקב תאונה מיום 03/07/11.

1.הנהגת ברכב התובעת הצהירה כי ביקשה לפנות שמאלה כדי להיכנס לחניית הבנין בו היא מתגוררת. היא הבחינה ברכב נהוג ע"י הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") חולף בנסיעה בנתיב הנגדי, והחלה לפנות שמאלה על גבי אי התנועה המשורטט. או אז פגע רכב הנתבעת ברכבה, בנוסעו אחורנית, שעה שרכב התובעת כבר עמד חציו על המדרכה וחציו על הכביש.

2.הנתבעת הצהירה כי חלפה על פני הכניסה לחניה מימינה. היא עצרה, הסתכלה לצדדים, נסעה אחורנית באיטיות, ואז הגיע רכב התובעת משמאלה, כשהוא עולה על אי התנועה במקום, ופגע ברכבה.

3.עיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני ובמוצגים שהוגשו, ואני קובעת כי לכל אחת מהנהגות המעורבות בתאונה אחריות בשיעור 50% להתרחשותה.

אין חולק כי הנתבעת נסעה אחורנית. לפיכך היה עליה לנסוע בזהירות ולאחר שווידאה במהלך כל הנסיעה אחורנית כי אין בנסיעתה כדי להוות סיכון לעוברי הדרך, כולל אלה הבאים מצידי רכבה, כשם שיכול היה הולך רגל לעבור במקום.

יחד עם זאת, הנהגת ברכב התובעת ביצעה פניה שמאלה על גבי אי תנועה, גם אם כשיטתה, מדובר באי התנועה המשורטט, ונראה מהתמונות נ/1 כי לא היה באפשרותה לפנות שמאלה למקום החניה המיועד אלמלא נסעה על גבי אי התנועה המשורטט. היינו, הנהגת ביצעה פניה שמאלה במקום אסור, ואלמלא כן, היה מתאפשר לנתבעת להבחין בה בנקל בנוסעה אחורנית.

לפיכך, לכל אחת מהנהגות אחריות שווה להתרחשות התאונה.

4.נוכח האמור, ב"כ הצדדים יגישו פסיקתא לחתימה הן במסגרת התביעה העיקרית והן במסגרת התביעה שכנגד עד ליום 31/07/14.