תא"מ 37313-04-16 נגאווקר נ' אשכנזי

1.לטענת התובעת בעת שנסעה בצד שמאל של הדרך באזור שבו מתמזג נתיב הנסיעה הימני עם הנתיב השמאלי, "חתכה" לפניה משאית שהייתה בנתיב הימני שהסתיים, ופגעה ברכבה כאשר הוא משפשף את הכנף הקדמית ימנית ברכב.הרקע ותמצית טענות הצדדים

לאחר הפגיעה, כך לגרסת התובעת, המשיכה המשאית בנסיעתה בלי לעצור ובצומת הבא פנתה שמאלה בניגוד לאור אדום ברמזור, ונעלמה מעיניה. התובעת הגישה לבית המשפט תמונה שצילמה בסמוך לרמזור שבו נראית המשאית של הנתבע (ת/1). תמונות הנזק ברכב התובעת הוגשו וסומנו ת/2.

2.לטענת הנתבע כלל לא פגע ברכב התובעת, הוא אינו מעורב בתאונה והוא לא אחראי לנזקים שתועדו על ידי השמאי מטעמה. התובע טען שלא נסע מהר והיה מרגיש לו פגע ברכב אחר, לא ברח מהמקום אלא המשיך בנסיעתו כדי לפרוק סחורה במרכול סמוך.

דיון והכרעה

3.מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51%, ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, שמעתי את העדויות וראיתי את התמונות שהוגשו, הגעתי למסקנה כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, לשכנע כי יש להעדיף את גרסתה, כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

5.יש לשקול את שתי הגרסאות במבחן הסבירות: טענת התובעת כי רכבה נפגע ממשאית שהשתלבה בנתיב לפניה כאשר הנתיב בו נסעה המשאית הסתיים; מנגד, טענת הנתבע כי התובעת מאשימה אותו בהאשמה חסרת בסיס עובדתי, כאשר היה במקום התאונה אך לא היה אחראי לפגיעה או לגרימת הנזק.

אמנם, ייתכן מקרה שבו אדם יאשים אחר ללא בסיס, אך מקרה זה בוודאי נדיר יותר מהמקרה שבו תתרחש פגיעה בעת סטייה של משאית מנתיב נסיעתה לתוך הנתיב הסמוך, בשל סיום הנתיב בו היא נסעה קודם לכן.

אמנם, עדות התובעת הייתה מבולבלת מעט אבל הרושם היה כי היא דוברת אמת, אם כי אינה יודעת להעריך מרחקים והיתה נרגשת ממעמד הדיון.

6. הנתבע הודה שהגיע מהנתיב הימני לפני שהנתיב הסתיים במקום ההשתלבות של הנתיבים לנתיב אחד. מכאן, כי אין חולק שהיה עליו לסטות שמאלה לתוך נתיב הנסיעה הנגדי. הנתבע הוסיף וטען כי מדובר בשעות בוקר שבהן יש תנועה ערה בכביש ועל כן לא מן הנמנע כי רכב התובעת נסע בנתיב השמאלי לצדו, טרם התאונה.

7. אין חולק, כי הנתבע המשיך בנסיעה לאחר האירוע הנטען ולא עצר להחליף פרטים עם התובעת. הנתבע הכחיש כי ברח מהמקום או פנה שמאלה בצומת שלאחר מקום התאונה בניגוד לאור אדום שהופיע ברמזור.

אולם בעת צילום הסרטון שהוצג בפניי במהלך הדיון (סרטון שצולם בטלפון הנייד של הנתבע בזמן שהוא נוהג במשאית, סמוך לפני הדיון), נראית המשאית נכנסת לצומת כאשר הרמזור מראה אור צהוב כך שיש להניח שבעת שיצאה המשאית מהצומת היה האור ברמזור אדום.

סעיף 64(ה) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, קובע כך:

"נוהג רכב המתקרב לצומת שבו התנועה מוסדרת על ידי רמזור, יציית לאותות שברמזור ולא ייכנס לצומת אלא לאחר שהופיע בו אור ירוק;..."

אם לצורך הצגת סרטון לבית המשפט היה הנתבע מוכן לפעול בניגוד להוראות סעיף זה, בהחלט אפשר שפנה שמאלה בניגוד להוראת הדין, גם בסמוך לאחר התאונה, כפי שתיארה התובעת.

8.צירוף העובדות הבאות, מחזקות את סבירות גרסת התובעת: (א) התובעת מצאה לנכון לצלם את המשאית שלפניה; (ב), התובעת לקחה את רכבה לבדיקת שמאי 4 ימים לאחר האירוע; ו-(ג) נמצאו נזקים ברכב שתומכים בגרסתה באשר לנסיבות הפגיעה.

9.טענת הנתבע כי לא ייתכן שהמשאית שלו גרמה לנזקים ברכב התובעת בשל הצבע הנראה בשריטות וגובה המשאית/ארגז, היא טענה שבמומחיות שלא מפי המומחה או עדות סברה, אשר אין בה כדי להטות את הכף אל עבר דחיית גרסת התובעת. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה.

10.למעלה מן הצורך מצאתי להבהיר, כי מקרה שבו נהג משאית פוגע ברכב אחר וממשיך בנסיעה, בלא לעצור ולמסור את פרטיו, ראוי לגינוי. במקרה שכזה, ניתן לקבוע כי מתקיים אחד מתרחישים אלה: