מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ראובן ואח'

1.התובעת הינה חברת ביטוח, אשר במועדים הרלוונטים לתביעה, בטחה רכב מ"ר 57-268-53.

2.נתבע 1 נהג במועדים הרלוונטים לתביעה ברכב מ"ר 29-218-76. נתבעת 2 היתה הבעלים ומתירת השימוש ברכב זה. נתבעת 3 הינה חברת ביטוח, אשר בטחה רכב זה.

3.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 28.6.16 עת נסע רכב התובעת ישר וכדין בכביש הראשי בכפר מגדל שמס, הגיח רכב הנתבעים מן הנתיב הנגדי במהירות מופרזת, סטה מנתיבו ופגע בחלקו השמאלי קדמי של רכב התובעת.

4.בטופס ההודעה לחברת הביטוח ציין נהג התובעת כי אינו יודע מי לדעתו אחראי לתאונה. גם תאור התאונה שונה מהאמור בכתב התביעה.

5.בכתב ההגנה נטען כי רכב התובעת סטה אל עבר רכב הנתבעים וגרם לתאונה.

6.הוגש דו"ח בוחן משטרתי, לפיו בנתיב נסיעתו של נהג התובע היה מוצב תמרור "האט ותן זכות קדימה". מסקנת הבוחן היא כי רכב התובע לא ציית לתמרור שהיה בכיוון נסיעתו, פנה שמאלה וחסם דרכו של רכב הנתבעת שהגיע משמאלו.

7.בעדותו במשטרה חזר נהג הנתבעת על גרסתו, התואמת את מסקנות הבוחן.

8.נהגת התובעת בעדותה במשטרה אינה זוכרת האם עצרה או נכנסה בנסיעה רצופה לתוך הצומת. היא מודה שבכיוון נסיעתה היה תמרור "האט ותן זכות קדימה", אך לטענתה ראתה את המשאית ממרחק ולכן נכנסה לצומת. לטענתה גם בכיוון נסיעת נהג הנתבעת יש תמרור "האט ותן זכות קדימה". תמרור זה לא צוין כלל בדו"ח בוחן התנועה.

9.בעדותה בבית המשפט העידה התובעת כי היא באה מימין לרכב הנתבע ולכן היתה לה זכות קדימה. נהג רכב הנתבעת היה צריך לעצור לפני הכניסה לצומת כי היה לו קו לבן. התובעת אף ציינה שהיו עדים לתאונה שיכולים לתמוך בגרסתה. עדים אלה לא הובאו לעדות.