תא"מ 37091-04-16 הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' וידיבורסקי ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 9.9.2015 בכביש 44 דרומה, מעט לפני היציאה לביה"ח אסף הרופא. התובעים טוענים לנזקים בסך כולל של 7,077 ₪, מתוכם סך 700 ₪ לתובע 2, עקב השתתפות העצמית, והשאר כתביעת שיבוב.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. אין חולק, כי רכב הנתבעים היה בנתיב הימני, וברגע התאונה רכב התובעים היה בנתיב האמצעי, לשמאלו של רכב הנתבעים. אין גם חולק כי ברכב התובעים פגיעת שפשוף לכל אורך הדלתות הימניות, ואילו ברכב הנתבעים פגיעת מעיכה בקשת שמעל הגלגל השמאלי-קדמי.

4.נהגת התובעים טוענת, כי נסעה כדרכה, במהירות מותרת, כשלפתע נפגעה מרכב הנתבעים אשר ככל הנראה סטה שמאלה מנתיבו ופגע בה. נוסעת שהיתה ברכב תמכה בעדותה. נוסעת נוספת לא התייצבה להעיד (ואף לא הוזמנה).

5.נהג הנתבעים טוען, כי נסע כדרכו, בנתיב הימני, באיטיות עקב תנאי ראות לקויים בשל מזג אוויר אביך, כאשר נפגע משמאלו על ידי רכב התובעים, שהיה מאחוריו, עקפו, ונצמד אליו. הוא אישר, כי אין הוא יודע עובדות אלה מידיעה אישית, אלא אשתו, שישבה לידו וניווטה, היא שהתריעה בפניו על העומד להתרחש, והיא שתיארה את אופן קרות התאונה. יוער, כי הנהג התקשה בעדותו בשל בעיית שפה, וחלק קטן מהשאלות תורגם לו ע"י אשתו (אשר בשאר עדותו לא שהתה באולם).

6.אשת נהג הנתבעים סיפרה, כי הם היו בדרכם לבאר יעקב, כי לא ידעו את הדרך ולכן נעזרו במכשיר הניווט, כי היה עליהם להיצמד לימין, וכי התאונה ארעה כ-800 מטר לפני הפניה המיועדת, אולם גם מעט לפני הפניה הקודמת, לבית החולים "אסף הרופא". היא הסבירה, כי היא הבחינה במראת הצד ברכב התובעים מאחוריהם וביציאתו לעקיפה, אם כי מאותו רגע כבר איבדה עמו קשר עין, והיא אכן צפתה כי תתרחש תאונה, נוכח התקרבות רכב התובעים אל רכבם (אם כי אישרה גם כי לא ראתה אותו בשלב זה), ואשר צפתה – אכן התרחש.

7.הנתבעים טוענים, כי אין לקבל את גרסת עדות התובעים, הן בשל העדרותה של עדה נוספת, כאמור, והן בשל אופי הפגיעות אשר מעיד, לשיטתם, כי לא היתה סטיה לעברם של רכב הנתבעים, במהירות הנסיעה המתוארת על ידם.

8.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את התרשימים המתארים את גרסאותיהם, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, באמצעות מכוניות צעצוע, אני מעדיף את גרסת עדות התובעים. אמנם העדפה זו אינה מובהקת, שכן אין ראיה ניצחת המאפשרת להכריע בשאלה מי משני כלי הרכב סטה מנתיבו, אולם הצטברות של נסיבות תומכת בגרסתן, ולו במעט, ודי בכך במשפט האזרחי.

9.ואלה הנסיבות: ראשית, עצם אישורו של נהג הנתבעים, כי לא ראה היטב את הדרך מחמת תנאי הראות מקשה על קבלה פשוטה של גרסתו, כי לא סטה מנתיבו, במיוחד נוכח עדותו, כי סמך על הוראות אשתו; שנית, עדות אשת הנהג, כי התאונה ארעה לפני פניה ימינה – שאינה הפניה המיועדת להם – אולם כי נצמדו לימין נוכח הוראות מכשיר הניווט, מרמזת כי יכול ובאיחור-מה הבינו הזוג, כי הם נמצאים על הנתיב המיועד לפניה הראשונה ימינה, ולא לפניה הרצויה, ועל כן תיקנו את כיוון הנסיעה, תוך הטיה שמאלה; ושלישית, גרסת העקיפה והסטיה, לבד מכך שאינה מסתברת כל כך, שכן על פי רוב רכב עוקף נמצא, אם בכלל, בהטיה לכיוון ההפוך, לפחות בתחילת הנסיעה, ממילא איבדה כל אחיזה בעדות אשת הנהג, שעה שהודתה כי לא ראתה את הרכב כשהיה לשמאלם, וגם הנהג עצמו אישר כי לא ראה אותו, ומכאן כי מדובר בגרסה נטולת עיגון בראיות.