תא"מ 36649-01-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' ולדמיר ואח'

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 24.07.2014, בין כלי רכב, מ"ר 36-103-13 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 42-234-51 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא לעניין האחריות לקרות התאונה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועדת ראייה נוספת מטעם התובעת שישבה ברכב התובעת בעת התאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שב"כ הצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת, שהייתה עקבית, ברורה, חדה, נתמכת בידי גרסתה של רעייתו שישבה לצדו בעת התאונה, על פני גרסתה של נהגת רכב הנתבעים, שהייתה מתחמקת, מהוססת והותירה בי רושם כי אינה מהימנה.

שוכנעתי כי נהגת רכב הנתבעים, אשר החלק האחורי של רכבה היה מופנה לנתיב הנסיעה של כלי הרכב, הסיעה את רכבה לאחור במטרה לצאת מחניה, אלא שטרם עשתה כן, לא בדקה אם הדרך פנויה או לאו, ולא בדקה אם יש בנסיעה לאחור כדי להפריע לתנועה או אם לאו, ומשום כך לא הבחינה ברכב התובעת הנוסע בדרך מאחוריה והתנגשה בדופן הימינית של רכב התובעת.