תא"מ 36605-04-12 איי.איי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מצקפלישוילי ואח'

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט וזאת לאחר שמיעה קצרה של הנהגים ברכבים שהיו מעורבים בתאונה נשוא התביעה ועדיהם.

המדובר בתביעה לשיבוב של התובעת מס' 1, מבטחת רכב מ.ר. 59-595-63 (להלן: "הרכב"), בגין תגמולים ששילמה למבוטחתה, התובעת מס' 2 (להלן: "התובעת"), מי שנהגה ברכב במועד הרלבנטי, וכן תביעת התובעת 2 בגין דמי ההשתתפות העצמית בהם נשאה בהתאם לפוליסה. סך נזקי התובעות, מסתכם לסך של 4,395 ₪.

הנזק לרכב נגרם כתוצאה מתאונה קלה שארעה בעת שהתובעת בקשה להחנות את הרכב בחניון הקריון, זאת ביום 26.7.11.

בעת שהתובעת נסעה בחניון, היא הבחינה במשאית, מ.ר. 72-572-67 (להלן: "המשאית") שהיתה נהוגה ע"י נתבע 1 והשימוש בה מבוטח על ידי נתבעת 2, כשזו יוצאת מאזור פריקה המצוי בקצה החניון, בנסיעה לאחור. כשהבחינה התובעת במשאית נוסעת לאחור, לתוך אותו מעבר חניה אליו התכוונה היא לפנות, עצרה את רכבה לפני צומת הקיימת במקום (בה בקשה היא לפנות ימינה) והמתינה שהמשאית תסיים את התמרון.

המשאית אכן נסעה לאחור בקשת, אל תוך אותו מעבר חניה, עצרה, ואז החלה בנסיעה קדימה, אל תוך אותה הצומת, מתוך כוונה לפנות שמאלה, לאותו כיוון ממנו הגיעה התובעת לצומת.

עד כאן אין מחלוקת בין הצדדים כי אכן התובעת עצרה את רכבה והמתינה שהמשאית תסיים את התמרון. אין גם מחלוקת כי זמן קצר לאחר מכן, ולאחר שהמשאית השלימה את הפנייה, הגיעה אל המשאית התובעת וטענה בפני הנתבע כי המשאית פגעה בחלק השמאלי אחורי של רכבה, ואכן הנתבע, כמו גם העד שנסע עימו במשאית, נגשו לרכב והבחינו בסימן שפשוף בחלק השמאלי אחורי. המדובר בפגיעה קלה, ושני העדים מטעם הנתבעים מסרו כי כלל לא הרגישו בה, ולפיכך גם לא עצרה המשאית מנסיעתה עד שהתובעת הגיעה אליהם ואמרה שרכבה נפגע.

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה איזה מהרכבים פגע באחר, כאשר לטענת התובעת, המשאית בעת שהשלימה את פנייתה שמאלה, סטתה לעבר מסלול נסיעת הרכב, אשר היה באותה העת בתחילת נסיעה והתקדמות איטית לצורך כניסה לאותו מעבר חניה ממנו יצאה המשאית.

לעומתה טען הנתבע, וכן העד מטעמו, כי הרכב הוא ששפשף את המשאית בעת שזו היתה בעצירה מוחלטת. לטענתם, לצורך ביצוע הפניה שמאלה, ומשנוכח הנתבע כי לא יוכל להשלים את הפניה בשל רכב התובעת ורכבים נוספים שנעצרו במסלול נסיעת התובעת, עצר את המשאית ואפשר לרכבים אלו להתקדם. רק לאחר שהכביש התפנה, השלים את הפניה שמאלה, יישר את המשאית, ורק לאחר שסיים את יישור המשאית והחלה בנסיעה, הגיעה התובעת וטענה שהמשאית פגעה ברכבה.

לאחר שמיעת העדים בפני, ובעיקר לאור העובדה כי עדי הנתבעת כלל לא יודעים מתי ארעה הפגיעה בין הרכבים, וכי גרסתם באשר להתרחשותה מבוססת על השערות וניחושים (כאשר גם ביניהם היו אי התאמות בולטות באשר לתיאור התרחשות התאונה), וחרף ההסדר הדיוני, אני מקבלת את התביעה במלואה.

אציין כי שוכנעתי מעדותה של התובעת כי הפגיעה ברכב ארעה עוד בטרם החלה זו בפניה ימינה, שכן להבדיל מעדי הנתבעים, היא חשה היטב בפגיעה, ותיארה את מועד התרחשותה באופן מדוייק, דהיינו בהיותה בנסיעה איטית קדימה, ישר במסלול נסיעתה וקודם לתחילת פנייתה ימינה.