תא"מ 36542-09-16 ש. שלמה רכב בע"מ נ' מרציאנו ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 09.06.2016, בין כלי רכב, מ"ר 52-723-33 שבעת התאונה היה בבעלותה של התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 57-612-78 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.כבר בתחילת הדיון, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שאחריותה של נהגת רכב הנתבעות תעמוד על שיעור של 30% ואילו אחריותו של נהג רכב התובעת תעמוד על שיעור של 70%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב הנתבעות, שהייתה מהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת, שהייתה מהוססת, מגומגמת ומתחמקת, ולא הייתה מהימנה עליי.

איני מקבל את טענתו של ב"כ התובעת בסיכומיו, לפיה על פי מחזור השניות של מופעי הרמזור בצומת עולה כי סביר יותר שרכב הנתבעות נכנס לצומת בניגוד לאור אדום ברמזור שבכיוון נסיעתו מאשר שרכב התובעת נכנס לצומת בניגוד לאור אדום ברמזור שבכיוון נסיעתו הוא.