תא"מ 36249-09-15 איילון בעמ נ' סיבוני(אסיר)

1.בפני בקשת הנתבע לביטול עיקול שהטילה התובעת במסגרת תיק ההוצל"פ על כספים של הנתבע שהופקדו בקופת בית המשפט במסגרת ת.א. (הרצליה) 48501-10-12. סך הסכום שבקופת בית המשפט הינו 43,823 ₪ (לא כולל פירות).

2.ביום 16.3.17 התקיים דיון בבקשה בה נשמעה עדותם של מר זוהר משה כהן מטעם התובעת והנתבע.

3.בראשית הדברים אציין כי תיק זה נפתח במסגרת בקשה לביצוע שטרות שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל ביום 13.7.1999 בגין 3 שיקים בסך כולל של 53,924 ₪. במסגרת הבקשה לביצוע שטר נטען כי הנתבע ערב לשיקים אלו. לטענת התובעת החוב כיום בתיק ההוצל"פ עומד על סך של כ 250,000 ₪.

4.לטענת הנתבע הוא אינו חתום על השיקים ואינו ערב להם. הנתבע מוסיף וטוען כי לא קיבל כל אזהרה בתיק ההוצל"פ.

5.זאת ועוד, הנתבע טוען כי אין בידי התובעת כיום כל מסמך שמעיד על ערבותו לחוב הנטען והסכם פשרה עליו מסתמכת התובעת כראיה לקיומו של החוב הנטען מזויף.

6.הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטרות ובקשה להארכת מועד להגשת התנגדות. ביום 22.2.17 התקיים דיון בבקשות הנתבע וניתנה לו הארכת מועד ורשות להתגונן.

7. ברע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי (פורסם בנבו), קבע בית המשפט את השיקולים העיקריים שאותם על בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני, כדלהלן:

"השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני הם שלושה. השיקול הראשון, הוא קיומה לכאורה של עילת תביעה, כאשר די בכך שבית המשפט ישתכנע כי התובענה מעלה לכאורה שאלה רצינית ואיננה בגדר תביעת סרק (ראו: תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי); עניין אלו עוז בע"מ, לעיל, בפסקה 10). השיקול השני, הינו מאזן הנוחות בו ייבדק הנזק שעשוי להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם לצד שלישי (ראו: תקנה 362(ב)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי). השיקול השלישי, הוא שיקול שביושר ובצדק, קרי "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" (ראו: תקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי). בין שני השיקולים הראשונים קיים יחס גומלין שכונה בפסיקה כ"מקבילית כוחות" (ראו: רע"א 10509/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בגס, בפסקה 4 ([פורסם בנבו], 25.12.2005). משמעות הדבר היא שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוונו של מבקש הסעד כך רף הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון קטן ולהפך (ראו: עניין אלו עוז בע"מ, שם והאסמכתאות הנזכרות).

אשר לשיקולי היושר והצדק, הפסיקה הכירה בכך כי יש ליתן משקל למועד בו פנה מבקש הסעד לבית המשפט. כידוע, בית המשפט לא ייעתר לבקשה למתן סעד זמני מקום בו לא שוכנע כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות שיפוטית מוקדמת עוד בטרם הוכרעה התובענה. הגשת בקשה למתן סעד זמני בשיהוי, חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד והיא יכולה לשמש כראיה לסתירת טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית. לעניין זה עשויה להיות השלכה אף על מאזן הנוחות (ראו: עניין אלו עוז בע"מ, לעיל, בפסקה 11; רע"א 8630/05 ניר שיתופי- אגודה ארצית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע"מ נ' עיריית הוד השרון, בפסקה 6 ([פורסם בנבו], 10.4.2007)). הנוחות נוטה לכיוונו של מבקש הסעד כך רף הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון קטן ולהפך (ראו: עניין אלו עוז בע"מ, שם והאסמכתאות הנזכרות)"