תא"מ 36230-02-14 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' מוסא ואח'
|
תא"מ בית משפט השלום תל אביב - יפו |
36230-02-14
3.1.2017 |
|
בפני הרשמת הבכירה: נעמה פרס |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
התובעת: מנורה חברה לביטוח בע"מ |
הנתבעים: 1. אוסאמה מוסא 2. הכשרה חברה לביטוח בע"מ |
| פסק דין | |
הצדדים הסמיכו אותי להכריע את הדין בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 וזאת לאחר שהוסברה להם המשמעות הנובעת מכך, בצירוף הנמקה תמציתית.
לאחר ששמעתי את נהג רכב התובעת, מר עווד בילאל וכן את הנתבע 1, במסגרת דיון שהתקיים לפניי ביום 2.1.17, והתרשמתי מעדותם, עיינתי בהודעות הנהגים לחברות הביטוח מנורה והכשרה, בתמונות הנזק לכלי הרכב המעורבים בתאונה (ת/3)(נ/1), בדו"ח החוקר צחי עזר מטעם התובעת (ת/2) ובדו"ח החוקר "גיל חקירות וביטחון מטעם הנתבעים (נ/3) וביתר הראיות, אני רואה לדחות את התביעה. אני סבורה כי האחריות הבלעדית לגרם התאונה רובצת לפתחו של נהג רכב התובעת, ואנמק. מן הראיות שהובאו עולה, כי נהג רכב התובעת, החנה את רכבו בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים בכביש חד סטרי, במקום בו סימון המדרכה הינו "אדום לבן", והחל להוריד את מעלית רכב הנכה לכיוון צד ימין, אל תוך הנתיב הימני. לטענת נהג רכב התובעת, התאונה אירעה כשרכבו נמצא במצב עמידה ומעלית הרכב הייתה מונחת על פני הכביש, כאשר היא בולטת כמטר אל תוך הנתיב הימני. או-אז, הגיע רכב הנתבע 1 במהירות ופגע במעלית הרכב. מנגד, לטענת הנתבע 1, רכבו הוסע כדין בנתיב הימני. לפתע, כאשר רכב הנתבע 1 נסע במקביל לרכב התובעת, נפתחה מעלית רכב התובעת על הכנף קדמית שמאלית של רכב הנתבע 1 וכתוצאה מכך התרחשה התאונה. מבין שתי הגרסאות הנוגדות ראיתי לקבל את גרסתו של הנתבע 1, בהיותה מתיישבת טוב יותר עם מוקד הנזק ברכב הנתבע 1 ואופיו. עיון בתמונות הנזק לרכב הנתבע 1 (נ/1), מלמד, כי מדובר במכת מעיכה (מלמעלה למטה) על הכנף השמאלית ובאזור הפנס הקדמי ברכב הנתבע 1, בגובה פני הרכב. מיקום הנזק ואופיו, מתאים ומסתדר טוב יותר עם גרסת הנתבע 1 לתרחיש התאונה הנכון, ולפיו מעלית רכב הנכה, נפתחה על רכבו ולא הייתה מונחת, זה מכבר, על הכביש. מקום בו הייתה מעלית רכב התובעת מונחת זה מכבר על הכביש, היינו מצפים לראות נזק ברכב הנתבע 1 במוקד נמוך יותר ובאופי שונה (שריטה נמשכת, ולא מעיכה).
לפנים מן הנדרש, אף אם הייתי מקבלת את גרסת נהג רכב התובעת לאופן התרחשות התאונה, ואינני עושה כן, עדיין עיקר האחריות היה רובץ לפתחו, באופן המוביל לדחיית התביעה. אף אם אניח כי נהג רכב התובעת לא יכול היה להחנות את רכבו במקום חנייה מוסדר אחר, ברי כי מוטלת עליו חובת זהירות מוגברת, עת ביקש להחנות את רכבו בנתיב השמאלי ולהוריד את מעלית הרכב אל הנתיב הימני. סעיפים 2 (א)(3) ו-2(א)(4) לחוק חניה לנכים, תשנ"ד-1993, קובעים כי נכה רשאי להחנות את רכבו הנושא תג נכה במקום שאין החניה מותרת בו, אך זאת בתנאי שהחניה נעשית באופן שאין בה סיכון לעוברי הדרך ואינה גורמת להפרעה ממשית לתנועה. במקרה דנן, נהג רכב התובעת, יצר סיכון תעבורתי מובהק לעוברי הדרך האחרים ואף הפריע למעבר כלי הרכב בנתיב הימני.
אשר על כן, התביעה נדחית. התובעת תישא בשכר העד מטעמה ובשכר הנתבע 1, כפי שנפסק בדיון.
נוכח סיום ההליך בפסק דין לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הנני פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית משפט.
ניתן היום, ה' טבת תשע"ז, 03 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|