איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' תרצה

לפניי תביעה כספית מיום 4.4.15 ע"ס 12,885 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 16.4.14. התביעה הוגשה והתבררה בסדר דין מהיר.

מדובר בתביעה מעורבת שבה תביעת תחלוף (שיבוב) של התובעת 1 עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה, התובע 2 (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון. בתביעה שבנדון מעורבת גם תביעתו האישית של המבוטח של חברת הביטוח הנ"ל, כלומר של הניזוק הישיר. המבוטח תובע בתביעה זו את הפסדיו, כלומר את כל אותם הפסדים כספיים שנגרמו לו בתאונה (בגין נזקי רכוש לרכב ולו) ושבגינם לא קיבל פיצוי מחברת הביטוח.

הנתבעת נתבעה כנהגת הרכב המזיק.

הערות מקדמיות

1. במקור הוגשה התביעה גם נגד הכשרה חברה לביטוח בע"מ, כמבטחת של הנתבעת ושל רכבה במועד התאונה, אך בהמשך (בפס"ד מיום 27.12.17) נדחתה התביעה (בהסכמת התובעת וחב' הכשרה) נגד חב' הכשרה, נוכח תוצאת פס"ד שניתן בהליך קשור שלהלן, תוצאה לפיה לא קיים כיסוי ביטוחי רלוונטי אצל הכשרה.

    

2. בהחלטתי מיום 18.3.16 בתיק שבנדון קבעתי, לבקשת התובעים, כי קיים מעשה בית דין (מסוג של השתק פלוגתא) לטובת התובעים, שמקורו בפס"ד שניתן ביום 4.3.15 בתביעה קטנה בת"ק (קטנות הרצליה) 51368-07-14 שקבע כי הנתבעת אשמה באופן בלעדי בנזיקין בקרות התאונה.

    

3. בין הנתבעת לבין חב' הכשרה מבטחתה נוהל הליך נוסף בתא"מ (שלום ת"א) 35137-10-15, שבו תבעה חב' הכשרה את הנתבעת להשיב לה סכומי כסף שהמבטחת שילמה לצד שלישי (התובע בתביעה הקטנה הנ"ל), על יסוד טענת המבטחת לפיה לא קיים כיסוי ביטוחי אצלה, מאחר שהפוליסה הרלוונטית הוצאה באופן רטרואקטיבי אסור. בפסה"ד שניתן ביום 2.11.17 קיבל ביהמ"ש את תביעת ההשבה של המבטחת וקבע כי אכן אירוע התאונה התרחש טרם כריתת חוזה הביטוח בין השתיים, ולכן לא קיים כיסוי ביטוחי רלוונטי אצל חב' הכשרה.