תא"מ 36144-12-15 אופרייט ליס בע"מ נ' חדד

לפני תביעה על סך 1,256 ₪ ובה טוענת התובעת כי על הנתבע לפצותה בגין עלות תיקון רכבה שנפגע בתאונה דרכים בה היו מעורבים כלי רכב של הצדדים – כאשר הנזקים בהתאם לחוות דעת שמאי עולים כדי סך 556 ₪, שכרו של השמאי הוא 550 ₪, ועלות ימי העמידה של רכב התובעת עולה כדי 150 ₪ נוספים. כן דורשת התובעת כי הנתבע יישא בעלות אגרת בית המשפט ובשכ"ט עו"ד.

הנתבע לא שולל אחריותו לתאונה, אך גורס כי מדובר בשריטה קלה אותה הציע לתקן כבר במועד התאונה. עוד נטען כי בהיותו של הרכב בבעלותה של התובעת, ולא של הנהג שעשה בו שימוש בעת התאונה, הועבר הנושא לטיפול התובעת וזו לא אפשרה לנתבע לתקן את הנזק בעצמו אלא מיהרה להעביר הרכב לבדיקת שמאי ודרשה את העלויות המפורטות בכתב התביעה. הנתבע כופר, לפיכך, בחובתו לשאת בתשלומים הנלווים לבד מעלות התיקון.

שוכנעתי כי אף שהצדדים נהגו כולם בתום לב – הנתבע נטל אחריות על התאונה עם התרחשותה, נהג רכב התובעת פעל בהתאם להסכם בינו ובין התובעת והעביר הנושא לטיפולה והתובעת פעלה על פי נהלי העבודה שלה – הרי שהתוצאה היא שנזקי התובעת תפחו ועתה היא מבקשת לגלגל עלויות אלו לפתחו של הנתבע.

בשים לב לחובתו של נפגע להקטין נזקיו, ולאחר ששוכנעתי כי ניתן היה לסיים המחלוקת בין הצדדים בסמוך לקרות התאונה (במרץ 2015!) ובעלות צנועה אף יותר מזו שנתבעה, ולאחר ששוכנעתי עוד כי עלה בידי התובעת להוכיח נזקיה על פי חוות דעת השמאי אולם כי כשלה בהוכחת עלותם של ימי העמידה – מצאתי לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך 750 ₪, בגין שווי הנזקים וחלק מעלות השמאי.

בנסיבות, תישא התובעת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דינה.

ניתן היום, י"ט תשרי תשע"ח, 09 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.