תא"מ 35942-10-13 וסרשטיין נ' ליבנה ואח'

לפני תביעה לתשלום סך 25,699 ₪ המהווה לטענת התובע חוב דמי תיווך המגיע לו מהנתבעים, הסכום כולל ריבית מוסכמת והוצאות.

לגרסת התובע, הוא מחזיק ברישיון תיווך מקרקעין תקף ומנהל משרד לתיווך. הנתבעים 1-2 פנו לטענתו למשרד באופן טלפוני זאת במהלך חודש נובמבר 2012 וביקשו שיאתר עבורם נכס לרכישה.

ביום 16.11.12 הגיע למשרד הנתבע 3 שהוא אביו של הנתבע 1 וביקש לאתר נכסים לרכישה עבור בנו. באותו מעמד חתם הנתבע 3 על הסכם תיווך ביחס לשתי דירות, האחת ברחוב העליה 27א' בה הביע התעניינות רבה ואשר בסופו של יום נרכשה ע"י הנתבעים 1-2 (להלן:"הדירה") והשניה ברחוב הרקפות בנשר.

לאחר מכן, ביום 22.11.12 הגיעו הנתבעים 1-2 למשרד וביקשו לראות עוד 4 נכסים לגביהם נחתם הסכם התיווך. הסכם נוסף ביחס לעוד 2 דירות נחתם ע"י הנתבע 1 ביום 14.12.12.

ביום 30.12.12 תואמה לטענת התובע פגישה עם נתבעת 2 והפעם כדי לראות את הדירה. הנתבעת 2 הגיעה, חיכתה בתחנת אוטובוס סמוכה ואז נפגשה עם נציג ממשרד התובע ששמו אוהד (וכיום עוסק בתיווך כעצמאי בעסק משלו) והדירה הוצגה לה לא לפני שהנתבעת 2 הוחתמה על הסכם תיווך לגביה.

למחרת היום שוחחה הנתבעת 2 עם הגב' גואז (עדת התובע) והעבירה הצעת מחיר ע"ס 790,000 ₪, באותו יום הועברה עוד הצעה לגבי דירה נוספת ברחוב ההשכלה.

לאחר מכן ניתנה ע"י הנתבעים 1-2 הצעה לקניית דירה אחרת ברחוב ההשכלה ברם עסקה זו לא יצאה אל הפועל ואז המליצה הגב' גואז שהנתבעים יבחנו בכל זאת את הדירה שלכאורה מתאימה מאד לדרישותיהם.

הנתבעים ביקשו לחשוב על העניין וביקשו לראות דירות נוספות כאשר התובע טוען כי היה מדובר בפעולת הסחה שנועדה לאפשר לנתבעים לנהל מו"מ ישירות מול בעלי הדירה. הנתבעים היו בקשר עם התובע ברם לא אמרו שרכשו את הדירה ועניין זה עלה בשיחה שתומללה אליה אתייחס בהמשך.

לתובע התברר כאמור כי בסופו של דבר הנתבעים רכשו את הדירה ואז ביקש כי ישלמו את דמי התיווך, הנתבעים סירבו ברם הוצע לתובע סך 3000 ₪ בלבד לטענתו.