תא"מ 35818-12-12 עבאד נ' אבדאח

לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן בהעדר הגנה ביום 20/2/13.

התובע הגיש ביום 18/12/12 את התביעה בתיק שבכותרת וביום 19/12/12 הגיש נגד אותו נתבע את התביעה בתא"מ 37949-12-12. בשני התיקים תבע התובע שכר טרחה בגין שירותים משפטיים, שנתן לנתבע, גם הוא עו"ד בעברו: בתיק הראשון נתבע שכ"ט עו"ד בסך קרן 40,000 ₪ בגין טיפול בתיקי הוצל"פ ופשיטת רגל ובתיק השני נתבע שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בגין ייצוג מול בית הדין הארצי של לשכת עורכי הדין בהליכי משמעת. בתיק השני ניתן פסק דין ביום 11/3/13, ולאור הקשר בין התיקים וזהות הצדדים תינתן ההחלטה בשתי הבקשות לביטול פסק דין במסמך אחד.

בשני התיקים נמסר כתב התביעה באמצעות דואר ישראל, ואישור המסירה נחתם ע"י הנתבע עצמו. בשני התיקים הוגשה בקשה לביטול פסק דין ביום 21/11/13. הבקשות זהות.

המבקש טען כי אמנם חתם על אישורי המסירה, אך טען כי המעטפה לא הכילה כתב תביעה תקין, אלא טיוטת כתב תביעה, מוחתם בחותמת אדומה של טיוטה, לא חתום, ללא הזמנה לדין וללא מספר תיק. המבקש טען כי המשיב פנה על סמך המסירה לקבלת פסק דין בהעדר הגנה ואף מיהר ופתח תיקי הוצל"פ על מנת לגרום למבקש נזק.

לגוף התביעה טען המבקש כי לא שכר את שירותי המשיב, ולא חתם על הסכם שכר טרחה, אלא המשיב הוא שהציע לו טיפול בענייניו ללא תמורה לאור החברות ששררה ביניהם, והעובדה שהמשיב ידע כי המבקש אינו יכול לממן עו"ד, למעט תשלום הוצאות. המבקש טען כי שילם למשיב סכומים במזומן, ובנוסף גבה המשיב ולא העביר למבקש סכומים בתיקי הוצל"פ בהם המבקש הינו הזוכה והחייבת הינה מועצה מקומית כאבול, ובסה"כ 16,500 ₪, סכום העולה על הוצאות, שהוציא המשיב לצורך אגרות וכד'.

המבקש ציין כי ביום 14/12/12 התקיימה פגישה בין הצדדים לעריכת התחשבנות, לרבות בעניין גביית המשיב בתיקי ההוצל"פ בהם המבקש היה זוכה, אך לאחר הישיבה לא נעתר המשיב לבקש המבקש לבדוק את החשבונות, והמשיב נותר חייב למבקש כספים. המבקש צירף לבקשתו את "כתב התביעה" המוחתם בחותמת "טיוטא" בכל העמודים, את פסק הדין, את מכתבו של המבקש מיום 17/12/12 בהתייחס לפגישה בין הצדדים, ואישור על היותו כיום תלמיד בבית הספר לסיעוד בבי"ח בני ציון.

המשיב הגיש תגובה, ובה ציין כי עובר להגשת התביעה נעשו פניות רבות להסדרת הנושא, לרבות משלוח מכתב התבראה וטיוטת כתב התביעה (מכתב המשיב למבקש מיום 8/12/12 צורף לתגובה כנספח א' וכתב התביעה "טיוטא" צורף כנספח א'1). אין אישור מסירה של המכתב למבקש.

המשיב טוען כי כתב התביעה נמסר לנתבע כדין (צורף כנספח ב' לתגובה אישור המסירה מיום 24/12/12, המצוי בתיק), וכי נמסר לו גם פסק הדין ביום 20/3/13. לא ברור מדוע טוען המשיב כי פסק הדין ניתן ביום 3/3/13, בעוד שהוא ניתן ביום 20/2/13, אך אין לכך משמעות. (לתגובה צורף כנספח ג' מכתב המשיב מיום 6/3/13 אודות פסק הדין בתא"מ 35818-12-12, ואישור מסירה מיום 20/3/13 כנספח ג'1). המשיב ציין כי בהמשך נפתח תיק הוצל"פ 02-21416-13-0, ונמסרה למבקש אזהרה ביום 8/5/13 (טופס פתיחת תיק הוצל"פ ואזהרה צורפו לתגובה כנספחים ד' ו-ד'1). המשיב מציין כי במקביל התנהל ביחס למבקש תיק פשיטת רגל, ובו עוכבו ההליכים נגדו (בקשת המבקש לתיק ההוצל"פ מיום 4/6/13 לעיכוב הליכים על בסיס צו הכינוס צורפה לתגובה כנספח ה'). טענות דומות נטענו בתגובה לבקשה בתא"מ 37949-12-12, ואין טעם לחזור עליהן.

המשיב טוען כי הבקשה הוגשה באיחור לאור מועד הידיעה של המבקש לכל המאוחר ביום 20/3/13.

לגוף התביעה חוזר המשיב על האמור בתצהיר, שהגיש לפי החלטתי לצורך מתן פסק הדין, מפרט את פעילותו ומציין כי לא עמד על חתימת הסכם שכר טרחה לאור התחשבותו במבקש לרבות בהנחה משמעותית בסכום שכר טרחת עורך דין. המשיב מכחיש את נכונותו לעבוד ללא תשלום שכר כלל, וטוען כי המבקש הגיש את הבקשה רק לאחר שצו כינוס הנכסים שניתן לו, בסיוע המשיב, בוטל.