איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' פרץ ואח'

1.לפניי תביעת שיבוב והפסדים, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת 1 למבוטחה, הוא התובע 2, ובגין ההפסדים שנגרמו לתובע 2 בשל הפעלת פוליסת הביטוח בעקבות נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 27.11.2016 בין כלי רכב, מ"ר 86-772-66 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת 1 ובבעלות התובע 2 ונהוג בידו (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 49-356-51 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת 1 ונהוג בידיה ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לאחריות ובאשר להיקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה, ועד ראייה נוסף מטעם הנתבעות שישב לצדה של הנהגת ברכב הנתבעות בעת קרות התאונה.

4.עוד בפתח ישיבת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהגת רכב הנתבעות תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 65% ואילו נהג רכב התובעים יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 35%, תוך הפחתת ראש הנזק בדבר הפסד הנחת היעדר תביעות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

מדובר בתאונת צומת בלתי מרומזר, וספק מתומרר, כאשר רכב התובעים הגיח לצומת מימינו של רכב הנתבעות.