תא"מ 35612-05-14 קשר רנטאקר בע"מ נ' טל ואח'

1.לפניי תביעה כספית על סך 3,115 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 04.05.2013 בין כלי רכב, מ"ר 11-540-74 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 85-515-23 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין הצדדים חלוקים ביניהם לעניין עצם קרות התאונה, אלא הם חלוקים לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה ועדת ראייה נוספת מטעם התובעת.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה ביותר לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שהייתה משכנעת, על פני גרסתם של עדי התובעת שהעלתה תהיות רבות וסתירות.

אני מאמין לנהג רכב הנתבעים כי לא הייתה לו סיבה לנסוע עם רכבו לאחור מכיוון שהיה לו מצד ימין מגרש חניה גדול.

לא האמנתי לעדי התובעת כי מיד לאחר התאונה כאשר נהג רכב הנתבעים יצא מרכבו הם שמעו מוזיקה גבוהה בוקעת מרכב הנתבעים, על מנת להראות כביכול כי המוזיקה הגבוהה מנעה ממנו לשמוע את הצפירות מרכב התובעת. אם גרסה זו הייתה נכונה אז נשאלת השאלה מדוע היא לא הועלתה בטופס ההודעה על התאונה (ת/1). כמו כן, מדוע לא העלה נהג רכב התובעת בטופס ההודעה על התאונה את הפרט המהותי שהוא צפר לנהג רכב הנתבעים.