תא"מ 35405-04-11 אלפסי נ' חווי

לפני בקשה לביטול פסק הדין מתוקף שיקול דעת בית המשפט, שכן המבקש מודה כי ידע אודות מועד הדיון שהיה קבוע ביום 23.02.2014 אך מחמת צירוף מקרים אומלל לא רשם את המועד ביומנו.

המבקש מחד טוען כי בשל צירוף מקרים מצער, מעבר דירה עם משפחתו ופטירתה של חמתו הביאו להיסח דעת מסויים אשר באיבו לא התייצב.

המשיב מאידך טוען כי אין להצמד לכללים נוקשים, פורמאליים ועל בית המשפט ליתן דעתו בדבר. בנוסף טוען המשיב כי אין עסקינן בהיעדר הגנה כי אם בהיעדר התייצבות דבר המשליך באופן ישיר על זלזולו של המבקש שעה שקיבל לידיו הזימון ואף הודה בכך.

לפיכך, יש לבחון את הבקשה על רקע שיקול הדעת של בית המשפט, שכן אין לנו עניין בבקשה לביטול מחובת הצדק, אלא בביטול מכוח שיקול הדעת המסור לבית המשפט.

באשר לסיבות המחדל, נקבע בע"א 32/83, בר"ע 301/81 אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431, 439-440 כי אם מדובר בצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יטה בית המשפט לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות השנויות במחלוקת.

לעומת זאת, אם יתברר שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע, שאחרת ייגרם עיוות דין בולט.

לעניין סיכויי ההגנה מצאתי כי יש לאפשר למבקש לקבל את יומו בבית המשפט לפי הטיעונים שהמציא בפניי. יש לזכור אפילו תאמר כי סיכויי ההגנה קלושים, הפסיקה קבעה לא אחת כי עדיף תמיד בירורה העובדתי של התביעה, ודי בכך ויש בה כדי לפתוח את שערי בית המשפט בפני המבקש על מנת שעמדתו תישמע. כבוד השופטת דורנר מדגישה ברע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה, תק-על 2001(2) 217,218 את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד.

החלטה שיש בה כדי לשלול את מימושה של זכות יסוד זו, היא תוצאה קשה ולעיתים עשויה לחרוג מעיקרון המידתיות. על כן, על בית המשפט לבחון האם קיימים אמצעים חלופיים העשויים לרפא את הנזק שנגרם ע"י הפגם הדיוני ולמזער את הפגיעה בזכות היסוד, כגון באמצעות פסיקת הוצאות. (ראה לעניין זה גם רע"א 8743/01 אריעד מבנים בע"מ נ' אבי את אריק הנדסת חשמל בע"מ, פ"ד נו(4) 61, 64).

בענייננו נימוקי ההגנה שהועלו ע"י המבקש מצריכים בירור עובדתי ע"י הבאת הראיות, משכך שוכנעתי להורות על ביטול פסק הדין.

יחד עם זאת, השיקולים עליהם מבוססת החלטתי מושכים לקטבים נוגדים ומחייבים מלאכת איזון בין בעלי הדין. לאחר שהפכתי בדבר, באתי למסקנה, כי האיזון הידתי והראוי בנסיבות העניין הוא ליתן למבקש את יומו בבית המשפט על ידי ביטול פסק הדין שניתן כנגדו תוך חיובו בהוצאות התובע שנפסקו בפסק הדין בסך 5,000ש"ח אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

מובהר בזאת כי תשלום ההוצאות מהווה תנאי לביטול פסק הדין. עם תשלום הסכום, המבקש יגיש לבית המשפט הודעה מתאימה בעניין והתיק יקבע לדיון. היה ועד למועד שנקבע לא ישולם הסכום, כי אז יש לראות במבקש כמי שוויתר על בקשתו.