תא"מ 35355-08-15 סגל נ' אופטיקה הלפרין בע"מ

1.המדובר בתביעה כספית ע"ס 10,899 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבעת – רשת העוסקת במכירת משקפי שמש וראיה.

לטענת התובע,ביום 18.6.15 הגיע יחד עם בנו לסניף הנתבעת בקניון 8 בקריית שמונה במטרה לרכוש לבנו משקפי שמש מדגם "ראי באן". התובע ובנו בחרו זוג משקפיים מהתצוגה וביקשו לשלם סך של 395 ₪ על בסיס המחיר שפורסם בחנות.

לטענת התובע, הנתבעת חייבה את כרטיס האשראי שלו בסך של 399 ₪ חלף 395 ₪,כפי שפורסם וכן התברר כי זוג המשקפיים מהתצוגה הוא הזוג היחיד שנותר בחנות.לאור האמור,הודיע התובע כי רצונו לבטל את העסקה שכן אין לגבות מעבר למחיר שפורסם וכי אינו מעוניין בזוג מהתצוגה.

התובע טען כי המוכרת בחנות התמהמה בביטול העסקה ולכן ביקש ממנה להזדרז. או אז החלה לצעוק עליו בפני עוברי אורח וסירבה לבצע זיכוי. בחלוף 15 דקות של המתנה עזב התובע את החנות,לטענתו כשהוא מושפל ומבוזה. כבר למחרת שלח התובע מכתב בו ביקש מהנתבעת לבטל את העסקה , וכן לפצותו בגין התנהלות המוכרת והחברה. הנתבעת שלחה ביום 23.6.15 תשובה בה התחייבה לבצע זיכוי ואולם, למרות זאת,לא בוצע הזיכוי וביום 15.7.15 חויב כרטיס התובע בסך של 399 ₪.

התובע עתר לחייב את הנתבעת להשיב לו סך של 399 ₪ שנגבה ממנו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.6.15 ועד הפירעון בפועל וכן לפצותו בגין הונאה, הפקעת מחיר ורשלנות בסכום של 5,000 ₪. עוד עתר לחייב הנתבעת בהחזר הוצאות נסיעה וטרדה- 2,000 ₪ וכן עוגמת נפש בסך של 3,500 ₪.

2.הנתבעת הודתה בכתב הגנתה כי המשקפיים היו במבצע בסכום של 395 ₪ וכי בטעות נגבה מהתובע סך של 4 ₪ ביתר. הנתבעת אישרה כי התובע ביקש לבטל את העסקה הן לנוכח הטעות בחיוב והן לנוכח העובדה כי מדובר במשקפיים משומשות.לטענת הנתבעת, המוכרת הסבירה לתובע כי מדובר בזוג משקפיים מתצוגה שנמכרות תדיר בכל חנות, אלא שתשובה זו רק העלתה את חמתו של התובע אשר עזב בזעם את החנות תוך שהוא מסרב להמתין לביטולה של העסקה. הנתבעת טענה כי המוכרת פעלה לביטול העסקה אלא שהתובע האיץ בה לזרז את ביטול העסקה, תוך שהוא מקלל ומאיים בהגשת תביעה.

3.מטעם התובע העידו התובע ובנו. מטעם הנתבעת העידו המוכרת וכן גב' בלחדב-מנהלת אצל הנתבעת (להלן:"המנהלת").

כבר בראשית הדברים אציין כי עדות המנהלת והמוכרת נמצאו בעיני מתחכמות,תמוהות ואף אינן קוהרנטיות לאמור בכתב ההגנה ובתצהירהן. כך לדוגמא,באופן תמוה, ביצעה המנהלת שינוי חזית מהאמור בכתב ההגנה ובסעיף 3 לתצהירה, שם נכתב בצורה מפורשת כי המשקפיים היו במבצע של 395 ₪ בעת ביצוע החיוב, וכי המוכרת גבתה בטעות ארבעה שקלים וטענה לפתע כי החל מיום 7.6.15 המבצע היה 399 ₪, כלומר לא הייתה טעות בגביה.

מעבר לכך שמדובר בשינוי חזית שאין לאפשרו,הרי יש בטענה זו העומדת בסתירה לטענות הנתבעת עד למועד ההוכחות,כדי להטיל ספק ממשי במהימנות העדות.

לעניין שינוי החזית-הרי אילו הייתה עולה הטענה ,יכול היה התובע להתייחס אליה ולהציג מבעוד מועד ראיות לעניין מועד תחילת המבצע והפרסומים הנוספים שהיו בנוסף לתמונה שצירף. משהטענה לא הועלתה, אין היא חלק מהחזית שבפני. בדיוק בשביל שצד לא יעמוד במצב בו לא יידע מה עליו להוכיח, גובשה ההלכה הפסוקה, על פיה צד אינו רשאי להרחיב או לשנות את הדיון לשאלות שלא הוגדרו בכתב הטענות, אלא באישורו של בית המשפט. הטעם לאיסור הוא מניעת עיוות דין העלול להיגרם לצד שכנגד הערוך לטעון אך בסוגיות שפורטו בכתב הטענות והוא אינו צופה את האפשרות שיועלו טענות חדשות שכלפיהן לא ניתנה לו הזדמנות לטעון. ראו ע"א 8566/06 אמריקר שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו – ישראל בע"מ [פורסם בנבו]:

"לאחר שבחנתי את טענות המערערת הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה. כלל ידוע שבית המשפט לא ייתן פסק דין על סמך עילה שונה מזו שנטענה בכתב התביעה, אלא אם קיימת הסכמה לכך מצד בעלי הדין (ראו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי סעיף 120 (מהדורה שביעית 1995); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 89 (מהדורה עשירית, 2009) (להלן: גורן). ראו גם רע"א 4712/08 עקילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פס' 5 לפסק דינו של השופט דנצינגר ([פורסם בנבו], 5.11.2008), כפי שציין בית משפט זה: "האיסור "להרחיב חזית" עיקרו בכך שבעל-דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי-הטענות, אלא אם כן נענה בית-המשפט לבקשתו לתקן את כתבי-טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא" (ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145,151 (2003)).

כאמור, מעבר להרחבת החזית, יש בטענה חדשה זו העומדת בסתירה לאמור בכתב ההגנה ובתצהיר כדי להטיל ספק במהימנות ובכל מקרה לא ניתן לאפשר לנתבעת להעלות טענות עובדתיות סותרות דבר המהווה שימוש לרעה בהליך המשפטי וראה בע"א (נצ') 5120-07-10 מנהל מקרקעי ישראל - נצרת עלית נ' עבד אלהאדי עבדאללה סאלח:

"טענות אלה אין מקום להרשותן באשר הן עומדות בסתירה מוחלטת האחת לשניה....ואם לא הושתק לעשות כן בשל כך שבעל הדין שכנגד לא טען זאת, צריך היה בית המשפט שלא לאפשר למשיב להשתמש בהליך זה לרעה ולטעון טענות סותרות. היה על בית המשפט לקבוע בפסק דינו, כי אין מקום להעלות טענות סותרות שכאלה."

וראו רע"א 5765/14 דניאל פנינג נ' יעקב קראוס:

"כפי שנזדמן לי לציין בעבר "ההליכים המשפטיים אינם 'תכנית כבקשתך' בהם יכול פלוני לטעון פעם כך ופעם אחרת, ולסתור את דבריו שלו עצמו בהתאם לאינטרסים נשוא ההליך הרלבנטי" (ע"א 739/13 בן ציון נ' המועצה המקומית אבן יהודה (2014),פסקה י' לפסק הדין).".

למעלה מן הצורך (שכן כאמור,הנתבעת כלל לא כפרה בהגנתה, בטענה), אציין כי התובע הציג לבית המשפט (ת/1) תמונה שצילם ביום האירוע (עמ' 4 שורה 20), ממנה עולה במפורש כי משקפי ריי באן היו במבצע של 395 ₪ בלבד.

4.עוד אוסיף כי גם המוכרת העלתה בחקירתה לראשונה את הטענה כאילו סיבת בקשת התובע לביטול העסקה הייתה העדר שמו על החשבונית. הטענה לא הועלתה קודם לכן בכתב ההגנה או בתצהיר ואף אינה סבירה. אני מעדיפה בעניין זה את עדות התובע ובנו (אשר בה הודתה הנתבעת גם בכתב ההגנה),לעניין סיבת רצונו של התובע לבטל את העסקה.