תא"מ 35132-12-14 דומיקאר בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת בתאונה מיום 13.7.14.

בתאונה היו מעורבים רכב התובעת, בו נהג מר ישראל אסי (להלן: נהג התובעת) ומשאית, בה נהג מר יורם אברהם (להלן: נהג המשאית). לצדו של נהג המשאית ישב בעת התאונה עוזרו של נהג המשאית, מר יוסי הררי (להלן: מר הררי).

בכתב התביעה נטען כי התאונה ארעה כתוצאה מסטייתה של המשאית מנתיב נסיעתה ברשלנות ובחוסר זהירות. בפועל התברר כי השתלשלות האירועים היתה שונה. בטופס הודעת נהג התובעת למבטחת נרשם כי הנהג הגיע לצומת בנתיב הימני, המיועד לפניה ימינה. הנתיב היה חסום ולכן עבר נהג התובעת לנתיב האמצעי, המיועד לנוסעים ישר. נהג התובעת הוסיף ותיאר בטופס הודעתו כי ה"משאית הגיעה ונעמדה מאחורי, כאשר הופיע אור אדום [צ"ל ירוק – ש.צ.ה] נהג המשאית לחץ על הגז והחל בנסיעה כדי לנסות לעקוף אותי, אני עמדתי במקום בזמן שהוא גורף את הכנף השמאלית בטמבון עם הגלגל". בדיון שנערך הוסיף נהג התובעת ופירט כי ביקש לעבור מן המסלול הימני למסלול האמצעי ולשם כך נסע ברברס ונכנס "בזווית שמאלה לנתיב שממשיך ישר". נהג התובעת העיד כי "כל זה קרה כשכולם עומדים ברמזור אדום". לדבריו, המשאית הגיעה ונעמדה מאחוריו, שכן הכנף השמאלית של רכבו הפריעה לה. ואולם, כשהתחלף האור לירוק "המשאית התחילה לנסוע... ולקחה את הכנף השמאלית שלי, כשאני צופר לו" (עמוד 3 לפרוטוקול הדיון, שורות 19-14).

נהג המשאית ועוזרו, מר הררי, העידו שניהם כי נהג התובעת הוא שנכנס לנתיב נסיעתם. נהג המשאית העיד כי הוא "נחרץ ונחוש שהוא [נהג התובעת] חתך אותי בפס לבן ונכנס בי... אני חוזר שעמדתי ברמזור אדום והוא חצה פס לבן ונכנס לנתיב שלי" (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 22-21; עמוד 6, שורה 9). עדותו של מר הררי, שישב לצד נהג המשאית, תמכה בעדותו של נהג המשאית. מר הררי הסביר כי הוא משלים את "השדה המת" של נהג המשאית. לדבריו: "באותו רגע שהמשאית נעמדה לא ראיתי שום דבר, ראיתי רכב ולא תיארתי לעצמי שהוא מתכונן לחתוך אותנו. ראיתי אותו במצב ניצב למשאית כשמתכוון לפנות ימינה. איך שהתחלף הרמזור והתחלנו לנסוע בשבריר שניה פתאום קלטתי אותו בא עם הפינה שלו, מנסה להתגנב לחתוך אותנו, איך שקלטתי את זה מהר צעקתי תיזהר, למה אם לא הייתי אומר את זה, משאית זה כלי מאד כבר והיה מועך אותו, אז הוא נעצר" (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 10-14).

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של נספחיהם ובמוצגים שהוגשו לי ולאחר ששמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין, אין בידי לקבל את התביעה. אפרט את טעמי.

הצדדים הציגו עדויות סותרות באשר לשאלה אם חלק מרכב התובעת היה בנתיב האמצעי לפני שהגיעה המשאית (כגרסת נהג התובעת), שמא נהג התובעת "נדחף" לנתיב נסיעת המשאית כשהתחלף האור לירוק (כגרסת נהג המשאית ועוזרו). על אף סתירה זו בין הגרסאות, אין חולק כי התאונה אירעה כתוצאה ממעבר רכב התובעת לנתיב האמצעי – נתיב נסיעת המשאית – בו היתה נתונה למשאית, שנסעה ישר, זכות הקדימה. אף אם אניח לטובת נהג התובעת כי הוא לא התפרץ לנתיב נסיעת המשאית, הרי שאין חולק כי נהג המשאית ועוזרו לא ראו את רכב התובעת בנתיב נסיעתם. ודוקו: נהג התובעת הניח כי נהג המשאית רואה אותו בנתיבו (לדבריו: "אני לא חושב שהוא לא ראה אותי, הוא גבוה מעלי, כשהוא עומד פה לא רואה אותי אבל כשהגיע ראה אותי" – עמוד 3 לפרוטוקול, שורה 19 ועמוד 4, שורה 1). הנחה זו נסתרה בעדויות נהג המשאית ועוזרו כמו גם בעצם התרחשות התאונה. הנה כי כן: התאונה ארעה בנתיב נסיעת המשאית, נתיב בו היתה נתונה למשאית זכות הקדימה. בין אם הניח נהג התובעת כי נהג המשאית רואה אותו, בין אם התפרץ לנתיב נסיעת נהג המשאית, הרי שממכלול הראיות שפורטו עולה כי נהג התובעת הוא שגרם לתאונה.