תא"מ 3487-06-14 א.מ.י. אפיקי חינוך 90 בע"מ נ' עמנואל

ביום 18.2.16 הורה בית המשפט על מחיקת התביעה מחוסר מעש, לאחר שהמשיבה לא מילאה אחר החלטת בית המשפט מיום 22.10.15 – החלטה בה ניתנה למבקש הרשות להתגונן בפני שטר שהוגש לביצוע על ידי המשיבה.

המבקש עתר לתקן את החלטת בית המשפט ולהורות על דחיית התביעה ולא על מחיקתה, מן הנימוקים שפורטו בבקשה מיום 10.3.16.

המשיבה עתרה לבטל את ההחלטה על מחיקת התביעה וטענה כי איחרה בביצוע ההחלטה עקב הליכי הפירוק בו היא מצויה.

המבקש הגיב וביקש לדחות את הבקשה לביטול המחיקה וטען, בין היתר, כי המשיבה לא הציגה כל נימוק ענייני התומך בבקשתה.

המשיבה פירטה בתשובה את מחדליו הנטענים של המבקש עצמו.

דיון

יוזכר – ראשיתו של ההליך בהתנגדות שהגיש המבקש לביצוע שטר, התנגדות שהוגשה לפני קרוב לשנתיים. המבקש לא התייצב לדיון ראשון שנקבע בעניינו, בדצמבר 2014, וההתנגדות נמחקה. החלטה זו בוטלה ביום 23.3.15 והצדדים התייצבו לדיון נוסף ב-22.10.15.

המבקש נחקר על תצהירו, הצדדים סיכמו טענותיהם, וההתנגדות התקבלה (למעט ביחס לסכום של 200 ₪ אשר אין מחלוקת כי המבקש חב למשיבה). הצדדים קיבלו הנחיות לצורך התאמת הדיון לבירור בסדר דין מהיר.

המשיבה לא מילאה אחר החלטה זו, ועל אף שציינה בבקשתה לביטול המחיקה כי לא קיבלה התראה בטרם מחיקה, הרי שבהחלטה עצמה נקבע כי התביעה תימחק מחוסר מעש בהתקיים התנאים הנקובים בהחלטה (עמ' 7, שורות 27 – 29 לפרוטוקול).

המשיבה לא עתרה להאריך את המועד להשלמת הקבוע בהחלטה ולא מצאתי בנימוקים שפורטו בבקשה משום טעם מיוחד המצדיק להאריך את המועד בדיעבד.

דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.

מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותיה הציבורית וסיכוייו של ההליך.

(ור' רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסק דינו של כב' הש' סולברג מיום 21.4.15, פסקאות 16-17 לפסק הדין וההפניות שם – פורסם במאגרים).