תא"מ 34849-11-15 קרדן רכב בע"מ נ' בדר

1.בפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

2.התאונה התרחשה בתחנת הדלק ברחוב אלוף שדה בגבעתיים, במסלול התדלוק השמאלי ביותר. לטענת הנהג ברכב התובעת, הוא נסע במסלול זה בצדו השמאלי על מנת להגיע לשירותים. מדובר במסלול רחב למדי, ולפיכך הוא עקף בנסיעה ישרה את רכב הנתבע, שעמד לצידה של משאבת הדלק. לטענת נהג התובעת, כאשר הוא עבר משמאלו לרכב הנתבע החל זה בנסיעה לאחור, וכך הפינה השמאלית אחורית שלו פגעה ברכבו באזור הגלגל הימני. נהג התובעת מודה כי לא ראה את הנתבע נוסע לאחור, אולם לדבריו זו המסקנה היחידה שניתן להסיק מהתרחשות התאונה.

3.לטענת הנתבע, הוא היה בעצירה מוחלטת ליד המשאבה הראשונה עוד לפני שהחל את התדלוק. רכב התובעת תדלק במשאבה שהייתה מאחוריו, וכשסיים יצא ועקף אותו משמאל ובסיום העקיפה התרחשה התאונה, כאשר רכבו שלו היה בעצירה מוחלטת. לטענתו, נהג התובעת לא עצר אחרי התאונה אלא המשיך בנסיעה, והוא צעק לו שיעצור. מטעם הנתבע העיד סגן מנהל התחנה, אשר העיד כי לא ראה את התאונה עצמה אלא את מנח הרכבים לאחר מכן.

4.לאחר שהאזנתי לעדויות ועיינתי בתמונות, אני סבור כי מאזן ההסתברויות נוטה לטובת אימוץ גרסת הנתבע לנסיבות התרחשות התאונה. ראשית אציין, כי נהג התובעת, שעדותו הייתה אמינה, הודה, בהגינותו, כי לא ראה את הנתבע נוסע לאחור. טענתו של נהג התובעת כי הנתבע נסע לאחור מתבססת על שיקולים של היגיון, שכן לטענתו אחרת לא הייתה מתרחשת הפגיעה. אלא שתרחיש אפשרי אחר הוא שבמהלך העקיפה פגע נהג התובעת שלא במתכוון ברכב הנתבע. גם אם אקבל כי נהג התובעת נסע ישר, ולא יצא מתדלוק במשאבה שמאחור, אין בכך כדי לשלול את האפשרות כי מחמת חוסר תשומת לב תשתפשף הכנף הימנית שלו בפינה השמאלית אחורית. בהקשר זה אציין, כי נהג התובעת העיד שרכב הנתבע היה בזווית ביחס למשאבת התדלוק באופן שחלק האחורי בלט יותר לצד שמאל, מה שמסתדר עם העובדה שהחלק ברכבו של הנתבע שנפגע היה הפינה השמאלית אחורית.

5.אשר לעדותו של סגן מנהל התחנה, שהינו עד ניטראלי ועדותו הייתה אמינה: עדות זו אינה מתיישבת באופן מלא עם אף אחת מגרסאות הצדדים. עד זה העיד, כי לאחר התאונה היה רכב התובעת בזווית של כ-45 מעלות ביחס לרכב הנתבע, מה שמסתדר יותר עם גרסת הנתבע לתאונה. מנגד, עדות זו גם אינה מתיישבת עם טענת הנתבע כי לאחר התאונה המשיך נהג התובעת לנסוע. מדובר אמנם בפרט שאינו מהותי לתאונה, אולם גם לכך יש משקל מסוים. לאור האמור, לא מצאתי לבסס את ההכרעה על עדותו של עד זה.

6.יחד עם זאת, בהתחשב במכלול נסיבות העניין, אני סבור שגרסתו של הנתבע סבירה יותר. ראשית, ההנחה שנהג התובעת לא ביצע את העקיפה בצורה מושלמת נראית יותר סבירה מאשר ההנחה כי רכב הנתבע ייסע לאחור, במיוחד בהתחשב בכך שככל הנראה הוא עמד במשאבה הראשונה (כפי שהעיד גם סגן מנהל התחנה, ונהג התובעת לא שלל זאת), כך שלא נראית סיבה סבירה מדוע שייסע לאחור; שנית, מתמונות הנזק (ת/1) נראה שהפגיעה ברכב התובע הינה מסוג שפשוף, ולא מעיכה, כפי שניתן היה לצפות אילו הייתה התאונה נגרמת בנסיעה פתאומית של הנתבע לאחור.

7.לאור האמור, התביעה נדחית. התובעת תישא בשכרו של העד מטעם הנתבע, כפי שנפסק בדיון. בהתחשב באמור בהחלטתי מיום 30.1.2017, איני פוסק לטובת הנתבע הוצאות מעבר לכך.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, י"ב אייר תשע"ז, 08 מאי 2017, בהעדר הצדדים.