תא"מ 34627-03-12 יאיר דוחובני כבלים בע"מ נ' נוי

לפניי תובענה שעילתה שטרית ומעין-שטרית. התובעת היא חברה שסיפקה מוצרים לחברת אורי נוי שיווק ואספקה בע"מ (להלן: "החברה"), ואף העמידה לה מסגרת אשראי, אשר הגיעה, לטענת התובעת, עד לסך של 570,000 (סעיף 13 לתצהיר יאיר דוחובני מטעם התובעת, להלן: "תצהיר דוחובני"). כיום עומדת יתרת החוב של החברה לתובעת על סך 370,425 ש"ח (סעיף 3 לתצהיר דוחובני), ועובדה זו אינה שנויה במחלוקת של ממש בין הצדדים (וראו עמ' 1 לפרוטוקול הדיון בהתנגדות מיום 28.5.2012, ש' 23 – 24).

אין מחלוקת, כי במסגרת מערכת היחסים העסקית שבין התובעת ובין החברה, מסרה החברה לידי התובעת עשרה שיקים מעותדים, אשר על גבם חתם הנתבע בעצמו, בחתימת היסב המקימה לו ערבות לפירעון השיקים האמורים.

שניים מתוך השיקים האמורים, שיק שמספרו 360 ע"ס 22,008 ₪ וכן שיק שמספרו 361, ע"ס 22,000 ₪, הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, וביחס לשיק שלישי, שיק שמספרו 362, ע"ס 21,590 ₪, ביקשה התובעת לצרפו לתביעה על דרך של "תביעה לסכום קצוב", מאחר שאבד בסניף הבנק, והבנק אף מסר כתב שיפוי לעניין זה (נספח ג' לתצהיר דוחובני).

הנתבע אינו מכחיש את חובו לתובעת, אולם טוען, כי לאחר שנקלע עסקו לקשיים כלכליים, הגיע עם התובעת להסדר, שלפיו כנגד תשלום סך של 200,000 ₪, אשר התעתד לשלם מפיצויים שאמורה הייתה החברה לקבל מחברת ביטוח במסגרת הליך משפטי שניהל, יושבו לידיו כל השיקים להם הוא ערב אישית, קרי – לטענת התובע, תשלום סך 200,000 ₪ אמור היה "לפדות" את חובו האישי, ולבטל את ערבותו האישית לשיקים.

מדובר בהליך שהוא שטרי בחלקו, ביחס להמחאות 360 ו-361, ו"מעין שטרי" בחלקו האחר – ביחס להמחאה האבודה, שכן אין מחלוקת כי ההמחאה נמסרה לתובעת, ואין טענה כי ההמחאה הוחזרה לנתבע. הפועל היוצא הוא, כי נטל ההוכחה מתחלק בין הצדדים. עם זאת, מאחר שהשאלה הבסיסית היא עובדתית, קרי – מה הייתה ההסכמה בין הצדדים, ומאחר שאין מחלוקת כי ההסדר בין הצדדים נגע לשלושת השיקים, אזי ברי כי קבלת גרסתו של אחד הצדדים פירושה דחייתה של גרסת הצד שכנגד, ביחס לשתי העילות גם יחד.

לאחר ששבתי ועיינתי בחומר שבתיק, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל במלואה, ביחס לשלושת השיקים. אלה טעמיי לכך.

כאמור, טענתו היסודית של הנתבע היא, כי ההסכמה בינו ובין מנהל התובעת הייתה, כי עם תשלום סך של 200,000 ₪, יושבו לידיו כל השיקים, והוא יופטר, הלכה למעשה, מכל ערבות לחובות החברה. להסכמה זו לא הובאו, למעשה, כל ראיות פרט לעדותו של הנתבע עצמו. מר עמיחי גרין, איש המכירות שעבד מול הנתבע ושנחקר ע"י בית המשפט (כב' השופט ירון גת) בישיבת יום 2.7.2013, העיד כי: "היו לי 7 או 8 שיקים. אורי אמר שיבוא לקחת את השיקים ונתתי. אמרתי שאחזיר לו את השיקים הנוספים רק לאחר שישלם את החוב." (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 26 – 28). ביחס לשלושת השיקים הנוספים העיד מר גרין כי "התחייבתי להחזיר אותם עם סגירת החוב כולו". (עמ' 7 ש' 30).

עוד העיד מר גרין, כי השיקים נמסרו לידי הנתבע באישורו של מנהל התובעת (עמ' 7 ש' 26), והעיד כי "אם הם [שלושת השיקים הנותרים – ע"י] היו [בידינו] אני מניח שהייתי מחזיר אותם" (עמ' 7 ש' 32).

עדות זו, אשר את חלקה האחרון שמעתי בישיבת יום 28.1.2014, אמינה עליי. ראשית, התרשמתי מעדותו של מר גרין לפניי הייתה חיובית. מר גרין העיד באופן שוטף, לא נראה היה כי הוא מנסה להפריז, או כי יש בלבו על הנתבע, כאשר לא זכר פרט מסוים – הודה בכך, וחשוב מכל – הוא היה מוכן לומר גם דברים שלא התיישבו באופן מלא עם עמדת התובעת, ויש בכך כדי להוסיף מהימנות לגרסתו.