תא"מ 34619-05-14 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' יוסף ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 7.11.2013 ברח' חורב בחיפה. התובע טוען לזכותה לשיפוי נזקים בסך כולל של 24,006 ₪.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. אין חולק, כי משאית הנתבעים חנתה כשאחוריה לכיוון הכביש (באלכסון או בניצב), ודלת ההרמה ("רמפה") שלה פתוחה, בגובה רצפת הארגז שלה, ומופנית לכיוון הכביש, עליו נסעה נהגת התובעת, שפגעה בפינת הרמפה ורכבה ניזוק. אין גם חולק כי לא היה איש על הרמפה או בסביבתה, על מנת להזהיר עוברי דרך.

4.נהגת התובעת טוענת, כי ראתה את המשאית מימינה, וזו הפריעה לתנועה, ועל כן ניסתה לעקוף אותה, בלא להתרחק יתר על המידה לכיוון מרכז הכביש, מפאת התנועה שזרמה בנתיב שלשמאלה. אלא, שמפאת היטל הרוחב הצר שיצרה הרמפה (וכן מפאת קרני השמש ממול, כפי שסיפרה היום בדיון), לא ראתה את הרמפה כלל ולא ידעה להיזהר ממנה. לטענתה, לא היו סימני אזהרה כלשהם על הרמפה.

5.הנתבע 1 טוען כי הרמפה בקושי בלטה אל הכביש ובקושי יצרה הפרעה, וכי הגם שלא היה איש עליה או לידה, ולא היו תלויים ממנה "דגלוני" אזהרה, הרי שהיו נורות איתות מהבהבות בשתי פינותיה, ואלה נדלקות אוטומטית כאשר הרמפה נפתחת, ועל כן יכולה היתה נהגת התובעת להבחין בהם.

6.למעשה, למעט למידת ההפרעה שיצרה הרמפה לתנועה, ולמידת יכולתה של נהגת התובעת להבחין בה, אין מחלוקת מהותית בין הצדדים. לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, אני מעדיף את גרסת נהגת התובעת בשתי נקודות אלה, כפי שיוסבר.

7.אני סבור שגם מעדותו של הנתבע 1 משתמע, כי ההפרעה לתנועה היתה משמעותית יותר מכפי שתיאר: לגרסתו, חנה בניצב לכביש, בין מכונות חונות, במפרץ מוסדר. ברור שהמשאית, שאורכה לדבריו 7 מ' (לא כולל הרמפה), בלטה מעבר לקו המכוניות, ואמורה היתה לבלוט משמעותית. הנהג אמנם העיד, שהתקדם ככל שניתן לכיוון המדרכה, ובהמשך עדותו אף טען שעלה בשני גלגלים קדמיים על המדרכה, אולם אפילו כך, ובמיוחד מאחר שתוספת זו לא נאמרה ספונטנית, אלא רק בחקירה נגדית, מתקשה אני לקבל כי הרמפה בקושי בלטה. חיזוק לנקודה זו ניתן למצוא בדבריו, אותם ניסה לרכך אחר-כך, שהשוטר שהוזמן למקום ביקש ממנו להזיז את המשאית, ומשתמע מדברים אלה כי זו גרמה מטרד לעוברי הדרך.

8.באשר ליכולת נהגת התובעת להבחין ברמפה, הרי שהגם שברור שניתן היה להבחין בה, עקרונית, גם בנסיבות המתוארות, הרי שמתיישבת מאד על הדעת גם גרסתה כי לא הבחינה בה. מסתבר, כי גובהה של הרמפה היה כגובה עיני נהגת התובעת, ועל כן כל שיכול היה להיגלות לעיניה היה היטל העובי של הרמפה, שהוא מעין "להב" דק שעוביו סנטימטרים בודדים. "להב" שכזה עשוי לחמוק גם מעיניו של נהג המבחין במשאית (אם כי יש מקום לצפות מנהג המבחין במשאית גם לתור בעיניו אחר רמפה אפשרית). דבר זה נכון בין אם סנוורה השמש את עיניה, ובין אם לאו.

9.פסקי דין רבים נכתבו על תאונות מעין אלה, ותוצאותיהם נעו בין ייחוס אחריות מלאה לנהג הרכב הפוגע ברמפה, לבין ייחוס אחריות מלאה לנהג המשאית שהותירה פתוחה, לרבות פסקי דין רבים המחלקים את האחריות בין הנהגים, הכל תוך גיוון עצום של נסיבות המקרים השונים.