תא"מ 34555-04-14 ביטוח בע"מ נ' שירה ואח'

לפני תביעת שיבוב על סך 5,610 ₪ שעניינה תאונה מיום 27.10.12 בה היו מעורבים רכב מבוטח על ידי התובעת וטרקטורון בבעלות הנתבעים ונהוג על ידי נתבע 1.

אין מחלוקת כי התאונה התרחשה בשביל כורכר ביער בן שמן. רכב הנתבעים ירד מכביש אספלט לשביל הכורכר ונסע בו כ-100 מטרים. אז הבחינה נהגת הרכב בשני טרקטורונים נוסעים מולה, אשר העלו אבק בנסיעתם. לכן, לטענת התובעת, סטתה הנהגת לימין הדרך ועצרה את הרכב. הטרקטורון השני, נהוג על ידי הנתבע 1, המשיך בנסיעה, סטה לכיוון רכב התובעת ופגע בו. הנתבעים טוענים כי נהגת הרכב היא שסטתה לכיוון הטרקטורון וגרמה לתאונה.

לאחר ששבתי ועיינתי בחומר הראיות שהובא לפני, שמעתי את עדויות נהגת רכב התובעת ובעלה שישב לידה ברכב ואת עדות נהג הטרקטורון - נתבע 1, באתי לכלל מסקנה כי הוכח במאזן הסתברויות שהנתבע 1 נושא באחריות לתאונה.

ראשית, עדות הנתבע מלמדת באופן ברור כי הנתבע לא הבחין ברכב התובעת טרם התאונה. בכתב ההגנה טען הנתבע: "בעוד אנו נוסעים בשיירה של 6 טרקטורונים ואני האחרון בשיירה. תוך שהנהגת הגב' מיכל דומני ממתינה בצד השביל שהטרקטורונים יעברו וזאת מפאת האבק שהיה בלתי נמנע בעת נסיעת טרקטורונים בשטח. לפתע איבדה את סבלנותה והגיחה לשביל ונסעה מבלי לתת לאחרון הטרקטורונים בשיירה לסיים את הפניה ונכנסה בי". בגרסה זו טוען הנתבע כי ראה את רכב התובעת עומד בצד הדרך ולאחר מכן יוצא בנסיעה ובכך גורם לתאונה. אלא שבביהמ"ש העיד הנתבע: "היא לא ראתה אותי ואני לא ראיתי אותה" (ע' 5 ש' 28 – ע' 6 ש' 1), וכן "זה סיבוב קצר, אין שדה ראייה מי שבא לא רואה את זה שממולו בשני הכיוונים." (עמוד 6 ש' 1-2). דהיינו, הנתבע מאשר שלא ראה את רכב התובעת ולכן טענתו כי הרכב נסע וסטה לכיוון הטרקטורון הינה השערה בלבד. בהמשך העיד הנתבע כי ראה את הרכב שניות ספורות לפני התאונה: "ראיתי דמות של אוטו לבן, היא כבר נכנסה בי. ראיתי אותה עניין של שניות לפני התאונה אבל אין לאן לברוח." (ע' 6 ש' 4-5).

שנית, מעדות הנהגת והנתבע עולה כי לפחות טרקטורון אחד חלף בשביל לפני הטרקטורון בו נהג הנתבע. נהגת התובעת העידה כי משהבחינה בטרקטורון הראשון מתקרב מולה נעמדה מימין וזה חלף. אלא כשהגיע הטרקטורון בו נהג הנתבע, התרחשה התאונה, כשרכב התובעת עדיין עומד מימין, לטענתה. גם הנתבע מאשר שלפניו חלפו 5 טרקטורונים. נוכח האבק הרב הכרוך בנסיעה, הטרקטורונים נסעו במרחק של לפחות 50 מ' זה מזה (עמוד 6 ש' 26-27). לכן, רק הטרקטורון שנסע לפני הנתבע חלף גם את הנהגת, בהתאם לגרסתה. העובדה כי טרקטורון אחד חלף לפני הנתבע ללא פגע כאשר התובעת טוענת שרכבה לא זז והנתבע לא ראה את רכב התובעת, מובילים למסקנה כי הטרקטורון הוא שפגע ברכב התובעת. הדבר אף עולה מעדות הנתבע בהמשך: "שהיא ראתה את הטרקטורון לפני היא נצמדה לסלעים... לא ראיתי כי הייתי בסיבוב... אחרי זה היא ראתה שאין משהו לפניה, ראתה אבק, שאיבדה את הסבלנות שלה והמשיכה לנסוע" (עמוד 7 שו' 7-9). כאמור, סיומת הדברים לפיהם המשיכה הנהגת בנסיעה הינה השערה שאינה מתיישבת עם הראיות. טענה זו אף אינה סבירה מקום שבדיוק לשם מניעת תאונה נוכח האבק הרב שנגרם כתוצאה מנסיעת הטרקטורונים, סטתה הנהגת לימין ועצרה את הרכב. במצב זה, כאשר הנתבע עצמו העיד כי במקום היה אבק רב שהקשה על הראיה, לא סביר כי הנהגת המשיכה בנסיעה.

טענת הנתבע כי המקום אינו מיועד לנסיעת רכבים פרטיים לא הוכחה באשר לא הציג תמונות של המקום או כל ראיה אחרת המלמדת כי במקום מוצב תמרור האוסר נהיגת רכב פרטי וכיוצ"ב.

משהוכח במאזן ההסתברויות כי הטרקטורון סטה מנתיב נסיעתו ופגע ברכב התובעת אשר עמד מצד ימין של הדרך, הנתבע הוא שנושא באחריות לתאונה.

נזקי התובעת הוכחו במסמכים התומכים בכתב התביעה: חוות דעת שמאי שבדק את רכב התובעת והוראות התשלום על פי הפוליסה.

סוף דבר, התובעת הוכיחה תביעתה. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת 5,610 ₪ בצירוף אגרה בסך 379 ₪, שכר עדים כפי שנפסק ושכר טרחת עו"ד בסך 1,200 ₪.