תא"מ 34499-01-15 ש. שלמה רכב בע"מ נ' חלבי ואח'

מונחת לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 29.07.12 בצומת טירה בין כלי רכב נושא מספר רישוי 29-347-72 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 83-871-66 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן עם נימוקים קצרים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים, באופן בו יישא הנתבע 1 באחריות בשיעור של 90% ואילו נהג התובעת יישא באחריות בשיעור של 10%.

עדותו של נהג התובעת היתה קוהרנטית ואמינה. היא מתיישבת עם טופס ההודעה מטעמו ועם תוואי הכביש, כפי שתואר על ידי שני הנהגים המעורבים. לטענתו נסע רכב הנתבעים לאחור לאחר שלא אושרה כניסתו לבסיס ופגע ברכב התובעת.

עדותו של הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") לא היתה משכנעת ולא הפריכה את גרסת התביעה. הנתבע אישר בעדותו, כי התאונה התרחשה לפני שער הכניסה לבסיס הצבאי. בתחילת עדותו הספונטנית העיד, כי בעודו בנסיעה יצא לקראתו חייל מעמדת השמירה, הוא בלם "בבת אחת" ואז נפגע מאחור על ידי רכב התובעת. בלימתו הפתאומית היתה למעשה הסברו לפגיעת רכב התובעת בו. ברם עדותו זו עומדת בסתירה לגרסה שמסר בטופס ההודעה מטעמו (נ/1), שם טען, כי "תוך כדי נסיעה איטית" בלם ונפגע מאחור. היא אף עומדת בסתירה להמשך עדותו בה אישר כי "נסע במהירות אפס". מראשית עדותו הספונטנית (וכן מטופס ההודעה מטעמו) השתמע, כי היה בנסיעה רציפה, ובלם על פי דרישת החייל בעמדה שיצא לקראתו. ברם בהמשך עדותו הספונטנית הודה, כי התאונה היתה במרחק של כשלושה מטרים מהשער, וכי היה חייב לעצור ולהזדהות בכניסה לבסיס. משמע שהנתבע ידע שעליו לעצור לפני השער – ולא הופתע ובלם כתוצאה מדרישת החייל כפי שטען.

נוכח האמור לעיל, הגעתי לכלל הכרעה כי יש להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, וכי לאורה נושא הנתבע בעיקר האחריות לתאונה, אשר נגרמה כתוצאה מנסיעתו לאחור ופגיעתו ברכב התובעת שעמד מאחוריו. עם זאת גם נהג התובעת נושא באחריות מסויימת לתאונה. לו היה קשוב ודרוך להתפתחויות בכביש – היה יכול למנוע התאונה ולכל הפחות לצמצם נזקיה.

נהג התובעת אישר, כי הנזק לרכב התובעת הוא הנזק שמעל לוחית הזיהוי בלבד. מאחר שתמונות הנזק מתעדות נזקים נוספים למגן הקדמי, אשר אינם קשורים לתאונה אליבא דעדותו של נהג התובעת, אני מוצאת לנכון להעמיד הנזק על דרך האומדנא על סך של 1,000 ₪.

בהתאם, יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 1,261 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, ואגרת משפט ששולמה.

שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ז, 11 מאי 2017, בהעדר הצדדים.