תא"מ 34471-10-16 לוי נ' דן בצפון הפעלת תחבורה בע"מ

בפניי בקשה למתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיבה לרשום דו"חות לנוסעים במטרונית עד למתן פסק דין בתביעה שהגיש נגדה בד בבד עם הגשת התביעה.

מדובר בתביעה בסדר דין מהיר, שבה נתבע סכום של 75,000 ₪ ובנוסף צו עשה שיורה למשיבה לבצע שורה של שינויים במכשור לרכישת הסדרי נסיעה ולתיקופם. לטענת המבקש, ביום 19.7.16, בעת שנסע במטרונית, רשם לו פקח של המשיבה דו"ח בטענה שכרטיס הנסיעה שלו לא בתוקף, וזאת על אף שעובר לנסיעה תיקף את הכרטיס שברשותו. במועד אחר קרה מקרה דומה לגב' ספיר לוקמנוב, וחרף העובדה שהיא אינה תובעת בתביעה שהוגשה, מתבקש פיצוי גם עבורה. לטענת המשיב, הליך רכישת הסדרי הנסיעה ותיקופם הינו מסורבל, כך שקשה לאזרחים המשתמשים בשירותי המשיבה להבינו, המכשירים אינם מתאימים לתנאי הסביבה, ומטעים נוסעים תמימים הסבורים שרכשו הסדר נסיעה כדין.

לאחר עיון בבקשה ובתביעה על נספחיהן נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, שניים הם התנאים שעל מבקש סעד זמני להוכיח על מנת לזכות בבקשתו: האחד – על המבקש להוכיח קיומה של זכות לכאורה שעל בסיסה זכאי הוא לסעד זמני עד תום הדיון. במסגרת זו על המבקש להצביע על סיכויים טובים לזכות בהליך העיקרי, או לכל הפחות על קיומה של שאלה רצינית העומדת לדיון. השני – על המבקש להראות שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, דהיינו שהנזק שייגרם לו מאי מתן הצו עולה על הנזק שייגרם למשיב אם הצו יינתן. במקרה זה שני התנאים אינם מתקיימים. לגבי התנאי הראשון – רישום דו"ח לא מוצדק עשוי להקים למבקש עילת תביעה. ואולם קיים קושי רב ברכיב של התביעה שעניינו צו עשה. הקושי נוגע הן למעמדו של התובע, והן לקיומה של עילת תביעה במסגרת תביעה אזרחית כפי שהוגשה במקרה זה.

גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. מתן צו זמני כמבוקש יותיר את המשיבה ללא אמצעים לאכוף את החובה לשלם עבור הנסיעה במטרונית. מנגד, אי מתן הצו עלול לגרום לכך שהמבקש יקבל דו"חות בלתי מוצדקים, נזק שניתן לפצות בגינו בפיצוי כספי.

זאת ועוד: הסעד הזמני המבוקש הינו סעד המשנה את המצב הקיים.

מטרתם העיקרית של הסעדים הזמניים היא שמירת המצב הקיים. הסעד הזמני נועד להקפיא את המצב הקיים עובר להגשת התובענה, על מנת שהתקופה עד שיינתן פסק דין לא תנוצל לשינוי המצב הקיים, דבר שעשוי להיות בעל השלכה על תוצאות התביעה או על האפשרות לממש את פסק הדין. אפנה בעניין זה לע"א 732/80 מיכאל ארנס ואח' נ' בית אל - זכרון יעקב, פד לח(2) 645 (1984):

"פשוט וברור הוא, כי הענקתו של סעד זמני נובעת, ברוב המקרים, מן הרצון להגן על מי שמבקש אותו, וזאת, בדרך-כלל, על-ידי שמירת המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה. אם ינצל הנתבע את תקופת הביניים האמורה לשם שינויו של המצב, עלולה להיות לכך השלכה עניינית או משפטית על הדיון בתובענה, ובעיקר על תוצאותיו, ועל ממשותן ועל אפשרות מימושן" (פסקה 3 לפסק הדין).

צו מניעה זמני מיועד, איפוא, ברגיל לשמירה על הסטטוס קוו, דהיינו למנוע שינוי במצב ששרר עובר להגשת התביעה. ואילו במקרה זה צו המניעה הזמני המבוקש הוא צו המשנה את המצב הקיים. עצם העובדה שמדובר בצו מניעה שמכוון לשינוי המצב הקיים מהווה טעם מספיק לדחיית הבקשה. אפנה, לדוגמא, לע"א 7339/10 עו"ד ליאור עמידור נ' עו"ד משה רז כהן (14.10.10):

"באשר לצווי המניעה הזמניים שהתבקשו, אף אם אניח כי לבית המשפט הסמכות לייתן צווים אלו, עניין המצוי במחלוקת בין הצדדים, הרי שדי בכך כי צווי המניעה שהתבקשו - לפיהם ייאסר על המשיבים לקיים כל קשר עם לקוחות השותפות - לא נועדו לשמור על המצב הקיים, אלא למעשה נועדו לשנותו, כדי לדחות חלק זה של הבקשה" (פסקה 12 להחלטה).

מטעמים אלה, דין הבקשה להידחות.

לפיכך אני דוחה את הבקשה.