תא"מ 34376-11-13 שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' שיקאי ליבר ואח'

1.תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב שהיה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") בתאונה שאירעה ביום 14.02.13 בין רכב התובעת לרכב בו נהגה נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ושהיה מבוטח על ידי נתבעת 2.

2.לטענת נהגת רכב התובעת, התאונה אירעה שעה שהיא ביקשה לפנות ימינה מנתיב הנסיעה הימני בכביש בו נסעה, כשלפתע הגיח רכב הנתבעת מן הנתיב השמאלי, כשהנתבעת ביקשה אף היא לפנות ימינה, אלא שבמהלך הפנייה סטתה הנתבעת לעבר נתיב נסיעתה, פגעה ברכבה והסבה לו נזקים. היא העמידה את תביעתה על סך של 2,676 ₪, נזקיה הישירים ושכר טרחת שמאי.

3.הנתבעת טענה, כי במועד התאונה נתיב הנסיעה הימני היה חסום לנסיעה בשל עבודות בכביש. היא עצמה נסעה בנתיב הנסיעה השמאלי מבין שני נתיבים הפונים ימינה, כשלפתע סטה רכב התובעת שנסע בנתיב הנסיעה הימני - החסום - אל תוך נתיב נסיעתה, פגע ברכבה והסב לו נזק רב.

לדיון התייצבו שתי הנהגות.

4.נהגת רכב התובעת סיפרה כי עמדה בנתיב השמאלי מתוך שני נתיבים הפונים ימינה ברמזור אדום. שעה שהרמזור התחלף לירוק, היא הבחינה ברכב הנתבעת שנסע בנתיב שמאלי יותר, המיועד לנסיעה ישר, כשהוא פונה ימינה ועומד לפגוע ברכבה. היא צפרה לה, אך הנתבעת לא שמה לב וכשחלפה על פניה פגעה ברכבה. לדבריה, שעה שיצאה מהרכב אמרה לה הנתבעת כי היא מצטערת, שכן היא הייתה באמצע שיחת טלפון חשובה. בהמשך, היא החליפה דברים עם הנתבעת במסרונים בהם הנתבעת מודה למעשה באחריותה לתאונה, ורק לאחר שהנתבעת הבינה כי מדובר בנזק בסכום גבוה מזה שציפתה, היא התכחשה לאחריותה לתאונה. המסרונים הוגשו לבית המשפט (ת/2).

5.בחקירתה הנגדית היא נדרשה לכך שרק בעדותה סיפרה לראשונה כי למעשה עמדה בנתיב הנסיעה השמאלי מבין השניים הפונים ימינה, שעה שבהודעתה לחברת הביטוח, כמו גם בכתב תביעתה, לא טענה כן. תשובתה הייתה כי היא אינה מייחסת לעניין זה חשיבות, שכן התאונה ארעה שעה שהיא הייתה בעצירה מוחלטת, ולכן לא ראתה צורך לציין כי נתיב הנסיעה הימני היה חסום על ידי קונוסים.

6.מנגד, הנתבעת סיפרה כי נתיב הנסיעה הימני היה חסום בקונוסים בשל עבודות בכביש. היא נסעה בנתיב הנסיעה השמאלי מבין שני נתיבים הפונים ימינה, כשלפתע שמעה רעש והבחינה בנהגת התובעת בתוך רכבה, כשראשה מוטה מטה ונדמה כי התעסקה בדבר מה. לדבריה, נהגת רכב התובעת החליטה שהאחריות לתאונה רובצת לפתחה והתנהגה אליה באלימות (מילולית). היא נלחצה מהסיטואציה המאיימת וביקשה לסיים אותה כמה שיותר מהר ולעזוב את המקום. כל מה שאמרה לנהגת רכב התובעת הייתה כדי להימנע מוויכוח אך היא לא נטלה את האחריות לתאונה על עצמה.

7.בחקירתה הנגדית אישרה הנתבעת כי אכן שוחחה בטלפון, בדיבורית, בזמן בו אירעה התאונה וכן אישרה כי הייתה נכונה להגיע להבנות עם נהגת רכב התובעת אודות הנזק, שכן סברה כי מדובר בנזק פעוט שהיא לא הייתה מעוניינת להיכנס בגינו לוויכוח עם נהגת רכב התובעת. היא הבהירה כי נהגת רכב התובעת התנהגה אליה בתוקפנות ובאגרסיביות, סיטואציה שהכבידה עליה מאוד לאור האלימות שחוותה בעבר בפעולת איבה. ואולם, לרגע היא לא סברה כי האחריות לתאונה רובצת לפתחה. ככל שנאמרו על ידה דברים מהם היה ניתן להבין כי היא מודה באחריותה, הרי שהיא לקחה את זה על עצמה מתוך חולשה ובשל התנהגותה האלימה של נהגת רכב התובעת כלפיה.

הדין עם התובעת.