תא"מ 34239-02-15 שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' גופר ואח'

1.לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 11.05.2009, בין כלי רכב, מ"ר 62-794-64, שבעת התאונה הייתה מבוטחת על ידי התובעת 1 ובבעלות הנתבעת 2 (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מ"ר 12-857-16 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעות, שהייתה קוהרנטית, סדורה, עקבית, התיישבה עם מוקדי הנזק והייתה משכנעת, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים, שלא הייתה מהימנה עליי.

5.2.אני מאמין לנהג רכב התובעות כי הוא נכנס לצומת בחסות אור ירוק בכיוון נסיעתו ובזמן חציית הצומת הגיח רכב הנתבעים מימין נכנס לצומת בחסות אור אדום בכיוון נסיעתו, על יסוד העובדה כי רכבים אחרים בכיוון נסיעתו של רכב הנתבעים עצרו (עמ' 2, שורות 2-1 לפרוטוקול).