תא"מ 34213-11-15 לוי נ' מסלטי ואח'

1.בפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים. אין מחלוקת בדבר אחריותם של הנתבעים לתאונה, והנתבעת 2 שילמה לתובע את סכום הנזק שלשיטתה נגרם לו. עניינה של תביעה זו הינו ההפרשים בין גובה הנזק לשיטתו של התובע לבין הנזק שהוכר על ידי הנתבעת 2.

2.בדיון שהתקיים בתיק נחקרו השמאים מטעם שני הצדדים על חוות דעתם. הגם שהצדדים העלו טענות רבות ושונות, בסיכומים הצטמצמו המחלוקות למספר נקודות, אשר נתייחס אליהן כסדרן. בטרם נעשה זאת אציין, כי אין לקבל את טענת הנתבעים כי התובעת צירפה לראשונה לסיכומיה קבלה על ביצוע התיקונים ברכב, שכן קבלה זו הוצגה בדיון בהסכמת ב"כ הנתבעים. ועתה לנושאים השנויים במחלוקת.

2.המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה בקשר לגובה הנזק, והיא מתחלקת למספר טענות. טענה אחת היא כי עבודות מסוימות תומחרו בכפל. לטענת הנתבעים, עבודות החשמל והריפוד שתומחרו בחוות דעת השמאי מטעם התובע למעשה כלולות כבר ברכיב של עבודות הפחחות. אין בידי לקבל טענה זו. השאלה אם "לפרק" עבודה מסוימת ל"פחחות", "חשמל" ו"ריפוד", או לכלול את כולה תחת ראש אחד של "פחחות", היא למעשה שאלה של הגדרה. במילים אחרות, עבודת פחחות הכוללת גם עבודות חשמל וריפוד יכולה להיות מוגדרת כולה כפחחות ולהיות מתומחרת בסכום מסוים, או להיות מוגדרת כ"פחחות + חשמל + ריפוד" וכל הרכיבים יחד יתומחרו באותו סכום. כשנשאל על כך השמאי מטעם הנתבעים בחקירתו, הוא טען כי אם עבודות החשמל והריפוד ייכללו בסעיף הפחחות, אזי הסכום הכולל של עבודות הפחחות אינו סביר. אולם, טענה זו לא צוינה בחוות הדעת ואף לא הועלתה בחקירת השמאי מטעם התובע, ולפיכך אין לקבלה. עוד אציין, כי עבודות החשמל והריפוד הם בסכומים לא גבוהים ביחס לרכיב הפחחות (כ-15%), וגם מטעם זה אין לקבל כי הוספתם לרכיב הפחחות הופכת רכיב זה לבלתי סביר.

3.רכיב נוסף שהשמאי מטעם הנתבעים לא אישר הוא "איטום וזיפות" בסך 88.5 ש"ח, שלטענת שמאי הנתבעים כלל לא היה בו צורך. מדובר במרכיב זניח. מכל מקום, משעה שהשמאי מטעם הנתבעים לא נחקר עליו, אני מאמץ את עמדת הנתבעים ולא אפסוק אותו.

4. הנושא העיקרי שהיה שנוי במחלוקת בין הצדדים בסוגיית הנזק הוא עבודות הצביעה. במסגרת התיקון, קבע השמאי מטעם התובע כי יש להחליף את הכנף הימנית הקדמית ולתקן את הדלת הימנית קדמית ואת העמוד הימני קדמי. עוד קבע השמאי, כי יש לצבוע חלפים אלו, ועלות הצביעה הינה 2,000 ש"ח. השמאי מטעם הנתבעים אישר את החלפת הכנף ואת תיקון הדלת והעמוד, אולם אישר צביעה של העמוד בלבד בסך 300 ש"ח. זאת, שכן לטענת שמאי הנתבעים הדלת והכנף היו שרוטות עוד קודם לתאונה, וממילא נדרשה צביעה שלהן עוד קודם לכן.

5.לאחר ששקלתי בדבר, אני סבור כי הנתבעים לא הוכיחו כי הדלת והכנף היו שרוטות לפני התאונה. השמאי מטעם הנתבעים ביסס טענה זו על כך שכאשר בדק את הרכב היו שריטות משמעותיות על כולו, ומכאן שיש להניח כי היו שריטות גם על הדלת והכנף שניזוקו בתאונה. אולם, אף מבלי להתייחס לשאלה עד כמה שריטות על חלק מסוים של הרכב יכולות להעיד על כך שהיו שריטות גם בחלקים אחרים שלו, בדיקת השמאי מטעם הנתבעים נעשתה מספר חודשים לאחר התאונה, כך שיכול להיות שמקורן של השריטות הינו באירוע שהתרחש לאחר מכן. השמאי מטעם התובע העיד כי במועד בדיקתו הייתה על הרכב שריטה אחת בלבד בדלת הימנית האחורית (שלא נכללה בחוות הדעת), וטענה זו לא נסתרה. אעיר, כי התובע עצמו לא התייצב לדיון, על אף שלאור הטענות שהועלו בקשר למצבו של הרכב לפני התאונה בהחלט ניתן היה לצפות שהוא יתייצב, ובהקשר זה איני מקבל את ההקבלה שעשתה ב"כ התובע עם אי התייצבותו של הנתבע 1, אשר עדותו באמת אינה נחוצה (בהתחשב בהעדר המחלוקת לעניין האחריות). יחד עם זאת, משעה שב"כ הנתבעים הבהירה בדיון כי היא מוותרת על קביעת דיון נוסף לצורך חקירת התובע, איני רואה לייחס משקל ראייתי לעובדה זו.

6.אשר לנושאים הנוספים השנויים במחלוקת: לעניין שכירת הרכב החלופי, ככלל אין מניעה כי השכירות תיעשה באמצעות המוסך, אולם בנסיבות העניין לא ניתן הסבר מניח את הדעת לפער בין שעות העבודה לימי השכירות, ולפיכך אני מעמיד את הפיצוי בגין השכירות על מחצית מהסכום. אשר לשכר השמאי, בהתאם לקו הנוהג בפסיקה, לא הוכח ששכר הטרחה הינו מופרז במידה כזו המצדיקה שלא לפצות את התובע עבורו במלואו. עוד אציין, כי בניגוד לטענת ב"כ הנתבעים בסיכומיה, די בחשבונית שצורפה לתביעה על מנת להוכיח את שיעור שכר הטרחה.

7.לאור כל האמור, ישלמו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לתובע סך של 1,995 ש"ח בגין הפרש הנזק; 195 ש"ח בגין מחצית מדמי שכירות הרכב; ו-590 ש"ח בגין הפרשי שכר טרחת השמאי. כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ש"ח. בנסיבות העניין, ובהתחשב באי התייצבותו של התובע לדיון, איני פוסק את אגרת המשפט, וכל צד יישא בשכר העדות של השמאי מטעמו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, ה' חשוון תשע"ז, 06 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: