תא"מ 34143-01-16 בן עמי נ' קדם

בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבע נטען כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתביעה וזאת נוכח מגורי הנתבע ברחובות , ובהתאם לתקנה 3(א2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

בתגובה לטענה האמורה, טען התובע כי במועד הגשת התביעה טרם נכנסה לתוקפה התקנה הנ"ל המתייחסת לפרסום או סחר ברשת האינטרנט. יש לבחון את הסמכות המקומית על פי תקנה 3(5) לתקנות הנ"ל, באשר היא זו הרלבנטית למועד הגשת התביעה. בהתאם לתקנה זו הואיל והמקום ו/או המחדל שבשלו מוגשת התביעה (הוצאת לשון הרע לכאורה), הינו ברשת האינטרנט המגיעה לכל מקום, מוקנית סמכות מקומית לכלל בתי המשפט בישראל לדון בתביעה.

זאת ועוד, אף אם הייתה תקנה 3(א2) לתקנות בתוקף במועד הגשת התביעה, הרי שלא היה בכך כדי לסייע לנתבע, שכן על פי תקנה זו הסמכות המקומית מוקנית לבית המשפט באזור מגורי התובע או הנתבע. התובע מתגורר בחיפה ולכן לבית משפט השלום בחיפה מוקנית הסמכות המקומית.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובתקנות הנ"ל, אני קובעת כי הצדק עם התובע, הן בהתאם לתקנה 3(5) והן בהתאם לתקנה 3(א2) לתקנות, מוקנית הסמכות המקומית לבית המשפט השלום בחיפה.

המעשה ו/או העוולה נשוא התביעה (לשון הרע) בוצעו לכאורה ברשת האינטרנט. התובע המתגורר בחיפה, לא נדרש להגיע למקום מגוריו של הנתבע על מנת להיחשף ללשון הרע שהופצה אודותיו לכאורה.

כמו כן, ההפניה לתקנה 3 (א2) לתקנות הנ"ל, אליה הפנה ב"כ הנתבע אינה מסייעת לו, שכן על פיה מוקנית ממילא סמכות מקומית לבית המשפט המצוי באזור מגורי התובע או הנתבע.

משהתובע מתגורר כאמור בחיפה, הרי שגם בהתאם לתקנה הנ"ל מוקנית הסמכות המקומית לבית המשפט השלום בחיפה.

אשר על כן, אני קובעת כי לבית משפט זה מוקנית סמכות מקומית לדון בתביעה.

אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.