ש. שלמה רכב בע"מ נ' יוליס ואח'

לפניי תביעה כספית בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה בין רכב התובעת לבין רכב הנתבעת.

אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא ההנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול החומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של התביעה להידחות ללא צו להוצאות.

הגם שהצדדים הסכמיו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א אני מוצא לבסס את מסקנתי כדלקמן:

אני מעדיף את גרסתו של נהג האוטובוס, אשר תיאורו בגרסתו לאופן קרות התאונה היה משכנע ומתיישב עם ההיגיון באופן התרחשותה, כאשר גרסתו הותירה בי רושם של מהימנות, ושונה מגרסתו של נהג התובעת אשר לא הותירה בי רושם דומה ולא הייתה משכנעת.

מוקדי הנזק בשני הרכבים, תומכים דווקא בגרסתו של נהג האוטובוס, כאשר בעת ההתנגשות בין כלי הרכב כמעט עם מלוא גוף האוטובוס חלף על פני רכב התובעת מבלי שהוא פוגע ברכב.

במצב שהפגיעה בדופן האוטובוס התמקדה בחלק האחורי הימני של הדופן, דבר המביא למסקנה כי רכב התובעת לא היה בעצירה כפי טענת רכב התובעת אלא שהוא התקדם לתוך נתיב נסיעת האוטובוס כנראה בסוברו שהאוטובוס סיים לחלוף על פניו.

שוכנעתי כי לנהג האוטובוס לא הייתה השליטה ואף לא היכולת לנקוט באמצעים למניעת התאונה, זאת בניגוד לנהג התובעת שהיה עליו ליתן זכות קדימה לאוטובוס לנסיעה בנתיב בלי להוות כל הפרעה בנתיב נסיעתו של האוטובוס.