תא"מ 34099-01-13 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שמחון ואח'

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי רכב התובעת, אני מורה על קבלת התביעה במלואה שכן אני מעדיף את עדות וגרסת עדי התובעת על פני הנתבע 1 ביחס לדרך התרחשות התאונה וזאת מעיקרי הטעמים הבאים:

ראשית, בעדותו של הנתבע 1 נמצאו אי דיוקים וחוסר קוהרנטיות בנוגע לפרטים מהותיים לתאונה, למשל: תחילה טען שישב עמו ברכב שותפו אך לאחר מכן טען שמדובר באדם אחר לגמרי. תחילה טען כי הלך לפרוק סחורה אך לאחר מכן טען שלהכין תעודות ועוד. גם העובדה שהאדם הנוסף עליו הצהיר הנתבע 1 לא הוזכר בטופס הודעתו של הנתבע 1 בתור עד ועלה לראשונה בדיון ואף לא הובא מטעמו לעדות ( שכן יש לשער כי כלל לא דיווח עליו גם מאוחר יותר) פועלת לרעתו.

שנית, גם לגופה של תאונה. אני מעדיף את גרסת עדי התובעת על פני גרסת הנתבע 1. לא סביר בעיניי שרכב התובעת יעלה במרומי העלייה לשם חניית רכבו בנסיעה לאחור תחת להיכנס כראוי קדימה וזאת בשים לב למקום המוצג בתמונות. גם לא סבירה בעיניי עדות הנתבע 1 כי משאיתו עמדה פנימה למתחם הפריקה [ עמ' 3 שורה 10 לפר' הדיון] ורכב התובעת התנגש בה. על פי תמונות המקום, כניסת המשאית פנימה הייתה מובילה בהכרח לפינוי הדרך ללא כל סיבה מצד נהג התובעת לפגוע בה. יותר סבירה בעיניי גרסת עדי התובעת לפיה הם סיימו את עניינם במקום, המשיכו קדימה בכדי לצאת מהחניון ואז הרגישו מכה מאחור. עדות זו מתיישבת כאמור עם תצורת המקום, עם העובדה שבעת התאונה רמפת המשאית הייתה סגורה ( לא השתכנעתי מעדות הנתבע 1 כי פרק סחורה מהצד שכן לעמדתו מדובר במשאית בעלת ארגז סגור על כן בהכרח פריקת הסחורה הינה מאחור) ולפיכך היא לא הייתה בפריקה כפי שנטען, עם חוסר האחידות בעדות הנתבע 1 בנוגע למטרת כניסת רכב התובעת למקום ( הוא לא היה בטוח באם לשם פריקת סחורה או להעמיסה סחורה) דבר שיש לו חשיבות מאחר ולעמדתו היה צורך לכאורה לנסוע לאחור, ברם, כאמור עניין זה לא היה סגור מבחינתו, למרות שבנקל לאחר התאונה הוא יכל להבחין בכך, עם תצורת ועוצמת הנזק ברכב התובעת שאופייניות יותר לנסיעת רכב כבד באיטיות אל עבר רכב קל יותר אך לא אופייניות לנסיעת רכב זה לאחור, בעלייה יחסית תלולה כפי שניתן לראות בתמונות, ובאיטיות לכאורה תוך כדי פגיעה במשאית הכבדה העומדת, וזאת לנוכח השוני שבין עוצמת פגיעת הרכבים בעת נסיעתם וכן עם העובדה המוכחת שברגיל נצרך הנתבע 1 לצאת מהחניון בנסיעה לאחור בעת העמדת המשאית עם הפנים קדימה, תוך שאיני מייחס חשיבות לעדותו כי ייתכן וישנה יציאה קדימה, שכן מדובר בהנחה שלא נוסתה לכאורה בעבר ועל כן ההנחה היותר הגיונית היא שמה שנוסה הוא יציאת הרכב ברברס ולא קדימה וכן לנוכח כך שעל פי תמונת המקום שאושרה על ידי הצדדים, המשאית נכנסה למתחם פריקה סגור שהיציאה ממנו הינה מאותה כניסה.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 6,980₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 22.11.12, שכ"ט עו"ד ע"ס 1,400 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ח' סיוון תשע"ו, 14 יוני 2016, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: