תא"מ 34078-09-13 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' עבדאללה

לפני תביעה לתשלום סך 5,059 ₪ המהווה לטענת התובע-בנק מזרחי טפחות, את יתרת חובו של הנתבע כלפיו בחשבון שהתנהל אצלו.

יש לומר כי רוב העובדות המהוות רקע למחלוקת מוסכמות.

אין חולק כי הנתבע ניהל את החשבון אצל התובע, אין חולק כי הנתבע נקלע לקשיים, אין חולק כי הנתבע והתובע הגיעו להסדר על פי ייסגר החשבון, אין חולק כי ההסדר כלל תשלום בסך 19,500 כאשר בפועל שולם סך 20,000 ₪ נוכח איחור קל בביצוע התשלום, אין חולק כי הנתבע התחייב וגם פרע את כל תכניות החיסכון/הפיקדונות שהיו לו לכיסוי יתרת החוב בחשבון ואין חולק כי שיקים שנמסרו לתובע בעסקאות ניכיון/לגבייה הוחזרו לידי הנתבע כחלק מההסכמות לקראת סגירת החשבון.

אין גם חולק כי רוב רובו של החוב הנתבע מקורו בעמלות שונות והפרשי ריבית שהתווספו לאחר המועד בו הושגה ההסכמה ובין היתר בגין החזרת עשרות שיקים שמועד פירעונם לאחר מועד השגת ההסכמה.

עד שלב הגשת תצהירי התובע, לא היה ברור מהו המסמך המגלם את ההסכמה בין הצדדים ומסמך זה צורף כנספח ב' לתצהירו של מר שלומי לוי, מנהל הסניף התובע.

עיקר המחלוקת כיום נוגעת למה שסוכם במועד עריכת וחתימת נספח ב' הנ"ל וכיצד מסתדרות התניות שבו עם הסיכומים והמצגים להם טוען הנתבע ובאופן קונקרטי בשאלה האם מילא הנתבע את התחייבויותיו על פי נספח ב' וביניהן מתן הצהרה על שיקים שנמסרו על ידו לצדדים שלישיים.

אותו נספח ב' לתצהירו של מר לוי איננו מסמך סגירת חשבון סטנדרטי ברם בין הוראותיו ביחס לביטול מסגרות שונות לצורך "סגירת חשבון" (סעיף 3 שבו) יש גם חישוב של היתרה לתשלום לשם סגירת החוב (נרשם ע"ג סעיפים 6-7 שבו), הוראה למשיכת פיקדונות לכיסוי יתרת החובה ושתי הוראות נוספות שבהן מתמקדת המחלוקת האחת קובעת:

"משיכת השיקים מניכיון וגביה תבוצע רק אחרי הפקדת סך של 19,500 ₪ במזומן לח-ן לאחר מכן ימשכו השיקים"

התובע טוען על בסיס הוראה זו כי החזרת השיקים לניכיון/גביה נעשתה לאחר ביצוע התשלום וללא קשר לתניה נוספת.