יעקובי נ' בידני ואח'

בפני תביעה נזיקית על סך 14,219 ₪.

הצדדים

1. ברקע הדברים – ביום 30.01.15, בוצע אירוע ע"י נתבעת מס' 2, משטרת ישראל, אחר נתבע מס' 1, מרדכי בידני השתלשלות האירועים כדלקמן: בצומת מסובים, עמד הרכב הנפגע של התובעת, חדווה יעקובי, בעצירה מלאה במופע אור אדום ברמזור. לפתע הגיח הרכב הפוגע מאחור, שבו נהג נתבע מס' 1, מרדכי בידני, ופגע ברכבה של התובעת. אין מחלוקת כי נתבע מס' 1 אחראי לנזקה של התובעת ואולם, המחלוקת בדבר אחריותה ותרומתה של נתבעת מס' 2 לנזק. התובעת טוענת כי משטרת ישראל התרשלה במילוי תפקידה בעת ביצוע האירוע, אותה התרשלות שגרמה לנתבע מס' 1 לפגוע ברכבה. המחלוקת העובדתית דנן נסבה סביב שאלת האירוע – האם מדובר במרדף, שלו חוקים ונהלים ברורים או שמא מדובר במעקב.

   טענות התובעת

2. התובעת, חדווה יעקובי הייתה בזמנים הרלוונטיים הבעלים של רכב מס' רישוי 77-107-27 (להלן: הרכב הנפגע). התובעת, טוענת כי נתבעת 2, משטרת ישראל, אחראית באחריות שילוחית לעבודתם של שוטרים אשר ביצעו מרדף אחרי נהג הרכב הפוגע. נתבע 1, מרדכי בידני היה הנהג ברכב מס' רישוי 23-370-65 (להלן: הרכב הפוגע). לטענתה, נסיבות התאונה התרחשו בעקבות מרדף שבוצע ע"י נתבעת מס' 2, משטרת ישראל, אחר נתבעת מס' 1, מרדכי בידני. התובעת תוסיף לטעון כי ניהול המרדף ע"י שלוחי הנתבעת 2, בוצע בחוסר זהירות, בניגוד לנהלים לקיום מרדפים, ותוך סיכון אזרחים ורכוש. התובעת תטען כי בנסיבות המקרה יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו", כי אינה יודעת ואין ביכולתה לדעת מהן הנסיבות המדויקות והממשיות אשר הביאו לתאונה וכי התאונה אירעה ע"י כלי רכב אשר לנתבע הייתה שליטה מלאה עליו ונראה כי נסיבות התאונה מצביעות על כך כי הייתה התרשלות רבתי מצד נהג הרכב הפוגע ו/או שוטרי משטרת ישראל. בנוסף תטען התובעת כי נתבעת מס' 2 ניהלה מרדף בניגוד לנהלים ותוך סיכון חיי אדם ורכוש וכן נתבע 1 נהג את הרכב בחוסר זהירות מוחלט. התובעת תטען כי על הנתבעים לפצות בגין כל נזקיה בסך של 14,219ש"ח.

   טענות הנתבעות

3. נתבעת מס' 2, משטרת ישראל, טוענת כי לא מוטלת עליה שום חבות, ישירה או עקיפה שכן זו נהגה שלא במחדל, במידתיות ובסבירות, פעלה ע"פ דין ובהסתמך על חובתה המסורה ע"פ החוק. לטענתה כלל לא מדובר במרדף, אלא מדובר בנסיעה למטרות מעקב בלבד. מטרת הניידת הייתה לשמור על קשר עין עם הרכב החשוד על מנת לעצור את החשוד בסיום מהלך הנסיעה והמעקב אחריו ולמנוע סיכון לציבור. פעילות השוטרים הייתה לשמירה על הסדר הציבורי ולמנוע פגיעה של נהג בחפים מפשע. לטענתם השוטרים ביצעו את האירוע כדי לעצור את נתבע מס' 1 שסיכן חיי אדם בנתיב תחבורה ציבורית ואף העלה בהתנהגותו חשד לביצוע עבירות חמורות נוספות. נתבעת מס' 2 מוסיפה כי רשלנותו ואשמו המכריע של הנתבע 1 הם שגרמו לנזק הנטען, המוכחש כשלעצמו.

   דיון והכרעה

    

4. בבואי לדון בסוגיה זו עולות בפני השאלות הבאות –ראשית, האם נתבעת מס' 2 התרשלה במילוי תפקידה. שנית, האם קיים קש"ס בין הנזק של התובעת לבין התרשלות נתבעת מס' 2. הנטל להוכיח את שני הרכיבים מוטל על התובעת שכן רכב הנתבע 1 אינו בשליטת הנתבעת.

5. כדי לבחון האם התרשלה נתבעת מס' 2 במילוי תפקידה, ראשית עלינו לברר מהו אותו אירוע שבוצע על ידה. האם מדובר במעקב בלבד כמו שטוענת נתבעת מס' 2, או שמא מדובר ביותר מכך.