תא"מ 33947-12-14 חברה להובלת דלק בעמ ואח' נ' ח'מאיסי ואח'

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות בסדר דין מהיר שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 08.05.2014, בין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 58-199-14 בבעלות התובעת (להלן: "המשאית") לבין כלי רכב, מסוג פרטית, מ"ר 88-482-79, שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע, בבעלות הנתבעת 2 ומבוטח אצל הנתבעת 3 (להלן: "הפרטית") (ולהלן: "התאונה").

יצוין כי במעמד סיכומי הצדדים, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה להפחתת רכיב ימי ההשבתה של כלי הרכב בסכומי התביעה, כך שסכום התביעה העיקרית המתוקן עומד על 5,971 ₪ וסכום התביעה שכנגד המתוקן עומד על 24,384 ₪.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות מטעם הצדדים, העידו נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה, לרבות נהג רכב אחר שהפרטית התנגשה בו כתוצאה מהתאונה עם המשאית.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להתקבל חלקית, באופן שנהג הפרטית יישא באחריות לתאונה בשיעור של 30% ואילו נהג המשאית יישא באחריות לתאונה בשיעור של 70%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג הפרטית, שקיבלה חיזוק משמעותי בגרסתו של נהג הרכב הנוסף שהיה מעורב בתאונה, שזומן על ידי התובעת, זאת על פני גרסתו של נהג המשאית שהייתה בלתי משכנעת.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם נהג הפרטית הסיט באחת שמאלה את הפרטית לנתיב נסיעתה של המשאית, מבלי לתת לה זכות קדימה או שמא נהג המשאית לא נתן דעתו לפרטית שניסתה להשתלב לנתיב נסיעתו והמשיך בנסיעתו בעל זאת.

במחלוקת זו אני סבור כי שני נהגי כלי הרכב נושאים באחריות לתאונה, מאחר ששניהם לא הקפידו לציית לחוקי התנועה. ברם, אני סבור כי אחריותו של נהג המשאית היא גדולה יותר באופן משמעותי מאחריותו של נהג הפרטית.