תא"מ 33839-07-15 קרופצקי ואח' נ' סהר ואח'

מונחת לפניי תביעה כספית מיום 16.7.15 ע"ס 9,850 ₪ בסדר דין מהיר בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים מיום 17.11.14 (להלן: "התאונה").

התאונה התרחשה בשעה 13:30 או בסמוך לכך , בפינת הרחובות בן גוריון וז'בוטינסקי באזור והיו מעורבים בה רכב התובעים נהוג בידי התובע 1 ורכב הנתבעים נהוג בידי הנתבע 1.

ביום 4.5.16 נערכה לפניי ישיבה מקדמית (ראשונה ויחידה בתיק), בה נשמעו עדויות הנהגים המעורבים. הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי בהתאם לקבוע בתקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984.

טענות הצדדים

התובע 1 טוען, כי התאונה אירעה עת נסע כדין בשדרות בן גוריון פינת ז'בוטינסקי באזור, וכאשר פנה שמאלה לרח' ז'בוטינסקי הגיחה לפתע משאית הנתבעים מצידו הימני, פנתה גם כן שמאלה, סטתה לנתיב נסיעתו ופגעה ברכבו.

נתבע 1 טוען, כי התאונה אירעה עת פנתה משאית הנתבעים שמאלה בנתיב נסיעתה כדין, כאשר רכב התובעים הגיח מאחור במהירות מופרזת, תוך שהוא עוקף בחוסר זהירות את משאית הנתבעים, סוטה לנתיב נסיעתה, פוגע בה וגורם לתאונה.

דיון

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם, עמדתי על נסיבות קרות התאונה ועיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט ובכלל זה בכתבי הטענות, בטפסי ההודעה על התאונה, בחוות דעת שמאי התובעת, תמונות הנזק, וצילומים ממקום התאונה כפי שנצפו בעת הדיון בגוגל מפות, מצאתי לקבוע כי התובעים זכאים לפיצוי בשיעור של 50% מנזקיהם.

התובע 1 העיד, שלא ראה את האופן בו אירעה התאונה, אלא הוא פנה שמאלה ואז התנגשה ברכבו המשאית באזור הכנף הימנית האחורית . מבחינת תוואי הדרך, דובר היה ברחוב בו שני נתיבי נסיעה, דו סטרי. התובע 1 פירט שהוא פנה שמאלה ממש בלב הצומת והמשאית שנסעה אחריו כנראה ביצעה פנייה חדה מימין לשמאל וכך פגעה בו כשהוא בנתיב נסיעתו, אולם הוא לא ראה את אופן התרחשות התאונה, אלא רק הרגיש את הפגיעה.

הנתבע 1 העיד, שהוא ראה את רכב התובעים עובר לתאונה ולמעשה, המשאית קדמה לרכב התובעים והתכוונה לפנות שמאלה, אך לצורך הפנייה, מאחר ומדובר ברכב כבד, הוא נטה קצת ימינה טרם פנייתו שמאלה ובעיצומה של הפנייה, עקפו רכב התובעים, משמאל. בשלב הזה לדבריו, הוא לא ראה את רכב התובעים אלא רק לאחר הפגיעה. עוד הוסיף הנתבע 1, שכתוצאה מהתאונה רכב התובעים נסע על אי תנועה שהיה שם בדרך, כשלטענתו, הוא סבר שבאמצעות כך הוא יוכל לעקוף את המשאית.

הנתבע 1 התייחס גם בעדותו לכך שהוא תר אחר עדים שיבואו להעיד לטובתו, כדי להוכיח שאינו אשם בתאונה, אך הם לא יכלו להגיע . בהמשך העדות הוברר, שנסע עמו אדם נוסף במשאית אך ממנו הוא כלל לא ביקש לבוא ולהעיד.

אני מוצאת אמירות אלה בבחינת ניסיון מאולץ של הנתבע 1 לנסות ולמלט עצמו מאחריות, שכן בנקודה זו דבריו נסתרו וברי שלא הייתה לו כל כוונה להביא עדים, שכן את האדם שישב לידו הוא כלל לא חשב להעיד. עובדה זו מדברת בעד עצמה.

יחד עם זאת , עדותו של התובע 1 אינה נקיה מספקות. לדעתי, התאונה אירעה בכך שאצה לנהג התובעת הדרך לפנות שמאלה, בעוד רכב כבד נוסע לפניו, הוא לא המתין שהמשאית תיסע לדרכה ונדחק לפניה כדי לפנות שמאלה. מסקנה זו מתיישבת גם עם מוקדי הנזק ברכב התובעים, שמתמצים בכנף אחורית ימנית. תלישת הטמבון האחורי מעידה על האופן בו נדחק כדי לעקוף את המשאית שהייתה בעיצומה של פנייה שמאלה.

אני סבורה, ששני העדים היו אחראים באותה מידה לקרות התאונה ושניהם ניסו לעבות את גרסאותיהם בין אם זה לציין שהאחד נסע על אי התנועה ובין אם לתאר התרחשות תאונה לא הגיונית לפיה משאית כבדה מבצעת במהירות רבה סטייה לימין בקשת, וחוזרת לבצע פנייה שמאלה. נוכח האמור לעיל, יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 4,925 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, אגרת משפט ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.