תא"מ 33764-07-11 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' חן ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 11,929 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 13.01.2011 בין כלי רכב מ"ר 21-235-13 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב מ"ר 72-779-16 (להלן: "רכב הנתבעים 2-1") וכלי רכב מ"ר 64-699-63 (להלן: "רכב הנתבעים 4-3") (ולהלן: "התאונה").

למעשה, מדובר ב"תאונת שרשרת".

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגת רכב התובעת ונהג רכב הנתבעים 4-3 ועד ראייה נוסף מטעם הנתבעים 4-3.

4.בתום הישיבה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי באופן שעיקר האחריות לקרות התאונה יחול על נהג רכב הנתבעים 4-3 וחלק מהאחריות יחול על נהג רכב התובעת.

אני מקבל את גרסתה של נהגת רכב התובעת אשר העידה כי היא בלמה בפתאומיות כאשר הבחינה בהולכת רגל חוצה מעבר חצייה, וכי הבחינה ברכב הנתבעים 2-1 אשר נסע באותו נתיב מאחוריה אשר הספיק לעצור את רכבו ולא התנגש ברכב התובעת, אלא רק לאחר שהגיח רכב הנתבעים 4-3 ופגע ברכב הנתבעים 2-1 מאחור והדפו לעבר רכב התובעת.

מעדותו של נהג רכב הנתבעים 3-4 עולה כי הוא נהג במהירות גבוהה דבר שמנע ממנו לעצור את רכבו כאשר ראה את רכב הנתבעים 2-1 במצב עצירה, שכן לטענתו נהגת רכב התובעת כבר הייתה מחוץ לרכבה כאשר הוא החל לבלום את רכבו (עמ' 4, שורות 7-6 לפרוטוקול). מכאן, שנהג רכב הנתבעים 4-3 לא נתן דעתו למתרחש מלפניו בכיוון נסיעתו וגרם לתאונה.

יחד עם זאת, איני פוטר את נהגת רכב התובעת מאחריות לקרות התאונה אשר עצרה את רכבה באופן פתאומי ובהול למראה הולכת רגל שהחלה לחצות את מעבר החצייה. עובדה זו, עליה אין חולק, מעידה כי נהגת רכב התובעת נסע במהירות שאינה תואמת את תנאי הכביש והביאה בחלק לבלימת הפתע מצדה ובכך גם לבלימת הפתע מצדו של נהג רכב הנתבעים 2-1.