תא"מ 33723-06-13 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' נתן ואח'

לפניי תביעה להשבה של תגמולי ביטוח ששילמה התובעת, "הכשרה חברה לביטוח בע"מ" (להלן: "הכשרה") לנתבע 2, שהיה בעל הרכב שמספרו 17-842-62, בקשר עם תאונת דרכים שבה היה מעורב הנתבע 1.

טענתה היסודית של הכשרה היא, כי הנתבע 1 נהג ברכב בעת קרות התאונה בשעה שלא החזיק ברישיון נהיגה בר-תוקף, ועל כן – התאונה שאירעה אינה מכוסה במסגרת פוליסת הביטוח שהנפיקה הכשרה, ומששילמה את דמי הנזק – עשתה כן מתוך טעות, ויש להשיב לה את הסכום ששילמה.

פרט לאלה, מעלה הכשרה בסיכומיה שתי טענות נוספות, פרוצדורליות באופיין:

• הטענה כי הנתבעים מושתקים, מכוחו של מעשה בית-דין, מלטעון לקיומו של כיסוי ביטוחי;

• הטענה כי הנתבעים לא הוכיחו כי לנתבע 1 היה, בתקופה הרלוונטית, רישיון נהיגה זר.

לאחר שעיינתי בשתי הטענות, נחה דעתי כי דינן להידחות.

אשר לטענה בדבר מעשה בית-דין, טענה זו אין לה על מה שתסמוך. ההליך המשפטי המקים, לטענת הכשרה, מעשה בית-דין הוא הליך שהתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב (ת"ק 37306-06-13). אין מחלוקת, כי פסק דין בבית המשפט לתביעות קטנות עשוי להקים מעשה בית-דין, אלא שעל מנת שכך יקרה, נדרש פסק הדין להיות כזה המכריע בשאלות שבמחלוקת בין הצדדים. פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות נותן תוקף להסכם פשרה, הסכם שנערך עוד לפני שהגיש מי מן הצדדים כתב הגנה, הכשרה אינה צד לו, ועל כן – הוא איננו כולל (וממילא אף אינו יכול לכלול) ויתור של הנתבעים כאן או מי מהם בשאלת הכיסוי הביטוחי.

אשר על כן, הטענה למעשה בית דין אינה יכולה לעמוד, והיא נדחית.

אשר לטענה שלפיה לא הוכח קיומו של רשיון נהיגה זר – אף טענה זו דינה להידחות. מנוסח כתב התביעה – אשר הוא אשר גודר את חזית המחלוקת מטעם התובעת – לא עולה הכחשה או כפירה בקיומו של רישיון נהיגה זר לנתבע 1. הטענה היחידה העולה מכתב התביעה היא, כי בהתחשב במועד כניסתו של הנתבע 1 לישראל, לא היה ברשותו רישיון נהיגה בר-תוקף.

משלא העלתה התובעת טענה כאילו לא היה התובע בעל רישיון נהיגה זר, ברי כי לא היה על הנתבעים להוכיח עובדה זו – ועל כן די בראיה שהוגשה לעניין זה.