תא"מ 33657-01-17 מגידיש נ' טרקפאר בע"מ

לפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 29.11.17 – משלא התייצב המבקש, התובע, לדיון שנקבע לאותו יום.

המבקש טוען כי המשיבה ביקשה לשנות את שעת הדיון וכי סבר, בטעות, כי שעת הדיון אכן שונתה. משכך, לא התייצב בשעה שנקבעה. לעמדת המבקש, היה על ב"כ המשיבה ליצור קשר עם ב"כ על מנת לברר את נסיבות אי התייצבותו ולא לעתור לקבלת פסק דין בהעדר התייצבות. יצוין עוד כי ב"כ המבקש אכן התייצב באולם בית המשפט זמן מה לאחר הדיון ועדכן את בית המשפט בעל פה אודות נסיבות התקלה, כמתואר בבקשה.

המשיבה טענה, בתגובה, כי המבקש לא הבהיר את הבסיס המשפטי לבקשתו – האם נטען כי נפל פגם בפסק הדין או שיש לבטלו מטעמי שיקול דעת בית המשפט. עוד הזכירה המשיבה כי גם לדיון הקודם לא התייצב המבקש, וכי אין למבקש להפנות טענותיו כלפי ב"כ המשיבה. עוד ציינה המשיבה את נימוקי ההגנה ואת העדר המידתיות בין היקף המחלוקת לבין היקף ההליכים להם נדרשים הצדדים ולעלויות הכרוכות בכך.

המבקש השיב לתגובה וחזר על עיקרי טענותיו מהבקשה, והגיב גם לטענות ההגנה שהוזכרו בתגובה.

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

פסק דין שניתן במעמד צד-אחד בשל היעדר המצאה כדין למבקש הוא פסק דין פגום מעיקרו הטעון ביטול מחובת הצדק "שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה" (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397 (1954); ראו גם: ע"א 5000/92 בן-ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1) 830, 835 (1994);

אין בבקשה טענה באשר לתקינות פסק הדין שניתן ואכן, המבקש לא זכאי לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה או התביעה. אכן המבקש חדל במחדל כמתואר לעיל, אולם נדיר הפגם הדיוני שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות הולמת. התרשמתי כי למבקש טענת הראויות לבירור במסגרת המשפט עצמו.