תא"מ 33611-09-11 בבקובי נ' דיין ואח'

הצדדים ועובדות המקרה

1.התובע, אשר עיסוקו במתן הלוואות חוץ בנקאיות, נתן בחודש אוקטובר 2009 לנתבע 2 סכום כסף במזומן כנגד שתי המחאות:

האחת בסך 23,800 ₪ והשניה בסך 25,200 ₪ שזמן פרעונן 31.11.09.

סכום הכסף ניתן לנתבע 2 עבור אדם אחר ששמו מאיר סדגסי.

הצדדים חלוקים בדבר הסכום שניתן לנתבע 2 במזומן, כאשר הנתבע 2 טוען, כי ניתן לו 40,000 ₪ ואילו התובע אינו מפרט בכתב תביעתו מה הסכום שנתן, אולם בעדותו טען כי אם אינו טועה, שיעור הניכיון היה כ- 5% (עמ' 10 ש' 14-16).

לצורך הכרעה בתביעה, פרט זה אינו נחוץ.

2.הנתבע 2 חתם על מסמך לפיו הוא ערב לפירעון אותן המחאות (נספח 1 לתצהיר התובע). הנתבע 2 הודה בעדותו כי חתם על כתב הערבות (עמ' 21 ש' 1).

3.ההמחאות לא כובדו ובעקבות כן, התובע ניסה לגבות את סכומן ממושכי השיקים והמסבים במסגרת הליכים משפטים שלא צלחו.

4.בתום אותם הליכים, מסר הנתבע 2 לתובע שיק נוסף על סך 3,000 ₪ לז.פ. 30.1.11, בגין השתתפות בהוצאות המשפטיות של התובע.

הנתבע 2 הודה שמסר את השיק, אולם טען שעשה זאת לאחר איומים.

מכל מקום, אף שיק זה לא נפרע הואיל והנתבע 2 ביטל אותו, לאחר שהשפעת האיומים הנטענים, ככל הנראה -חלפה.

5.לטענת התובע, לאחר שנוכח כי הנתבע 2 אינו פורע את חובותיו כלפיו, הן בגין השיקים הראשונים והן בגין השיק השלישי – הודיע לנתבע 2, כי הוא מוכן להמתין עד פירעון החוב ובלבד שידאג לו לערבים נוספים לחוב, מלבדו (ס' 22 לתצהיר התובע).