תא"מ 33578-05-16 ברנשטיין נ' דומיקאר בע"מ

בגדרי התביעה שלפניי עתר התובע לקבלת סעד של ביטול עסקת רכישת רכב אשר רכש מהנתבעת, חברה העוסקת בין היתר במכירת רכב, בהשכרת רכב, ובמתן שירותי ליסינג, והפועלת תחת שם המותג "באדג'ט". בנוסף ביקש התובע השבה ופיצוי בסך כולל 75,000 ₪.

מרבית פרטי המעשה שבעטיו הוגשה התביעה אינם נתונים במחלוקת בין הצדדים. התובע הגיע בתחילת חודש מאי 2015 לסניף באדג'ט שבצומת גלילות, ובין הצדדים נקשרה עסקת טרייד-אין במסגרתה רכש התובע מהנתבעת רכב סוזוקי sx4 משנת היצור 2011 [להלן – "הרכב"] ומכר לה רכב יונדאי גטס משנת הייצור 2003. מחירו של הרכב הועמד מלכתחילה על 69,839 ₪, ולאחר שמסכום זה הופחתו 10,000 ₪ תמורת היונדאי, וכ- 5,000 ₪ נוספים כהנחה, שילם התובע ביום 21.5.15 סך של 54,219 ויצא לדרכו שמח וטוב לב ברכבו החדש, כשהוא מותיר בידי הנתבעת את רכב היונדאי. מקץ חודשיים ימים כאשר הגיע התובע למכון רישוי עם אותו רכב על מנת שיעבור את מבחן הרישוי השנתי, התבשר כי הרכב נכשל ב"טסט" משום שמספר המנוע המותקן בו אינו תואם למספר המנוע המצוין ברישיון הרכב. משפנה התובע לנתבעת היא הודתה כי מנועו המקורי של הרכב הוחלף, והמציאה לו שטר מכר [נספח ח' לכתב התביעה] לפיו הותקן ברכב מנוע משומש שפורק מרכב אחר.

לשיטת התובע הוא בבחינת מי שהתקשר בחוזה עקב טעות מהותית שהיא תוצאת רמייה והטעיה מצד הנתבעת, ומשכך הוא זכאי לתרופות המתחייבות מכך, ובכללן ביטול החוזה, השבת סך של 64,219 ₪ המורכב מהתמורה ששילם עבור הרכב ומערך רכב היונדאי שמסר בידי הנתבעת, השבת עלות תיקון וטיפול ברכב עקב מצבו הלקוי של המנוע החלופי בסך של 2,177 ₪, פיצוי בגין אובדן ימי עבודה בסך של 1,120 ₪, ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 20,000 ₪. סך כל הפיצוי מגיע ל-88,077 ₪, ורק לצורך קבלת כרטיס כניסה למסלול סדר הדין המהיר, הועמד בתביעה על 75,000 ₪. התובע אוחז בכך שאנוס היה להגיש את תביעתו משום שהנתבעת לא הסכימה לביטול העסקה והשבה מלאה של התמורה, ותחת זאת פעלה בחוסר תום לב על מנת לכוף עליו ויתור על כספים המגיעים לו בדין.

הנתבעת מצידה עומדת בהגנתה על כך שהאירוע מוסב התביעה תולדתו בטעות אנוש, בתום לב, וללא כוונת מכוון, שתוצאתה החלפת המנוע מבלי שהדבר תועד ברישומיה, כאשר משום כך הוסתרה ידיעה זו גם מנציג המכירות מטעם הנתבעת אשר פגש את התובע. על פי הנתבעת מיד לאחר שהתגלתה הטעות, היא פעלה לתיקון העניין ולרישום פרוצדורלי של המנוע במשרד הרישוי, ולתובע לא נגרם כל נזק בשל כך, ואדרבא, החלפת המנוע רק שיפרה את ביצועיו של הרכב הנרכש ועל כן העלתה את שוויו. הנתבעת גם מכחישה את טענותיו של התובע לעניין מצב המנוע החלופי המשומש, ומצביעה על כך שלא בוססו בחוות דעת מומחה, וכך או אחרת, שוללת את היקף ההשבה והפיצוי הנדרשים על ידי התובע, בין היתר משום שלגרסתה ערכו של רכב היונדאי שמסר לה לא עלה על 3,000 ₪. בין לבין מבהירה הנתבעת כי עשתה כל מאמץ על מנת לרצות את התובע ואשתו, אך לנוכח התנהלותם נראה כי מגמת התביעה הינה התעשרות על גבה של הנתבעת.

דיון והכרעה:

עיון מהימנות:

4.על דוכן העדים נפתח מכסה המנוע של גרסת הנתבעת, ונתגלתה תחתיו תקלה בסיסית המעיבה על מהימנותה. העד היחיד מטעמה, נציג המכירות מארק קופר [להלן : "קופר"] הודה בחקירתו הנגדית כי מאז הגעתו ארצה ועד למכירתו לתובע, היה הרכב בבעלותה הבלעדית של הנתבעת [עמ' 9, שורות 18-19], וכי הנתבעת היא שהחליפה את המנוע ברכב [עמ' 10, שורות 24-26], אלא ש- "דומיקאר מורכבת מכמה אגפים. האגף הטכני ידע ואגף המכירה לא ידע" [עמ' 9, שורות 12- 10]. אשר על כן אין מנוס מן המסקנה המצערת כי ההצהרה הגורפת בה בחרה הנתבעת לנקוט בסעיף 12 לכתב ההגנה ביחס לשאלת ליבה עובדתית בתיק זה, ולפיה: "מבדיקה שערכה הנתבעת עלה כי המנוע ברכב הוחלף, עובדה שלא הייתה ידועה לנתבעת", נוסחה בלשון חלקלקות המחוסרת גילוי נאות. על רקע האמור לעיל בולטת העובדה כי הנתבעת, נאמנה לאותה טקטיקה של "הפרד וחדול" לא טרחה להביא לבית המשפט נציג מטעם האגף הטכני שלה אשר ייחקר בדבר החלפת המנוע ועילת אי רישום הדבר במחשבי הנתבעת, והסתפקה בהעלאתו לעדות של קופר אשר לגרסתה לא ידע בעת מכירת הרכב על החלפת המנוע. אין אפוא להשתאות על כך שאי ידיעה זו, הנוחה מאד לנתבעת, שבה וכיכבה בתשובותיו של קופר [ראו עמ' 11 לפרוטוקול].