תא"מ 33538-01-13 פרץ נ' בוכריס ואח'

התביעה ובעלי הדין 

בפניי תביעה כספית ע"ס 75,000 ₪ לתשלום פיצויים בגין נזקים שהסבו הנתבעים, לפי הנטען, לתובע, בין היתר, אגב מסירת הודעות כוזבות ועדויות שקר.

תחילתו של סיפור המעשה בתגרה שהתפתחה ביום 08.08.08 בין נוסע באוטובוס, הנתבע 1, שהוסע עם אחרים לכפר גלעדי לטקס אזכרה, לבין נהג האוטובוס, באשר להפעלת המזגן באוטובוס, ואשר הובילה בסופו של יום להגשת תלונה למשטרה נגד הנהג, התובע כאן, הגשת כתב אישום נגד האחרון בגין תקיפה ופתיחתו של הליך פלילי שהסתיים בהכרעת דין המזכה את הנאשם, קרי התובע, מהעבירה שיוחסה לו מחמת ספק סביר, זאת לאור סתירות שנתגלו בעדויותיהם של הנתבעים 1-3.

התביעה שבפניי הוגשה במקור נגד המתלונן, הנתבע 1, שהגיש תלונה נגד התובע בטענה שהותקף ע"י האחרון, שני עדי התביעה במשפט הפלילי, הנתבעים 2 ו- 3 ,שהינם קרובי משפחתו של המתלונן, וכן נגד הנתבעת 4, מדינת ישראל (להלן: "המדינה" או "המאשימה").

לאחר שהגישה המדינה כתב הגנה ותצהיר עדות ראשית מטעמה, הושג הסכם פשרה בינה לבין התובע, שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו חויבה המדינה לשלם לתובע סכום של 5,000 ₪ לסילוק מלא וסופי של התביעה כנגדה בגין האירועים נשוא כתב התביעה.

עיקר טענות התובע

על-פי הנטען בתביעה, במועד הנקוב הסיע התובע את הנתבעים 1-3 (להלן: "הנתבעים") יחד עם אחרים לטקס אזכרה בכפר גלעדי. בסיום הטקס, נתבקש התובע ע"י הנתבע 1, בוכריס רחמים (להלן: "רחמים"), להדליק את המזגן באוטובוס. התובע דחה את בקשתו והסביר לו בנועם כי הוא מנוע מלעשות כן עפ"י חוק. רחמים התחיל לקלל את התובע ואיים עליו כי ישחט אותו באם לא יפעיל את המזגן. לאחר מכן, לפת רחמים את התובע ביד ימין והתחיל לחנוק אותו כשביד שמאל הוא מחזיק בגרונו של התובע. התובע מוסיף וטוען בכתב התביעה כי גם בסיום הנסיעה, ובעת הירידה מהאוטובוס, ניגש אליו רחמים, איים עליו וחבט בו 3 חבטות.