תא"מ 33506-10-15 חברת הגיחון בע"מ נ' חשימה חיאסאת

תביעה לתשלום סך של 3,116 ₪ (נכון ליום 2.1.2015).

עניינה של התביעה היא בחוב נטען כלפי הנתבעת, בגין צריכת מים, בתקופה שמיום 20.5.2013 ועד יום 2.1.2015, בנכס ברח' אבן אל ג'רח בירושלים (להלן – הנכס).

התביעה הוגשה בתחילה ללשכת ההוצאה לפועל כתביעה לסכום קצוב, ועם הגשת התנגדות, עברה להתברר בבית משפט זה. בהמשך, התקבלה ההתנגדות, והתביעה הוסבה למסלול של תביעה בסדר דין מהיר.

לטענת הנתבעת, היא אכן שכרה את הנכס (לצורך הפעלת עסק), ואכן צרכה מים מהנתבעת, בעת שהותה בנכס. עם זאת, כבר ביום 1.9.2010, או כחודש לאחר מכן, פונתה מהנכס על ידי המשכיר, לאחר שניתן פסק דין לפינויה, בהליך שמספרו 56513-10-10. לדברי הנתבעת, היא הודיעה על כך לתובעת, בסמוך לאחר הפינוי. בהמשך, לדברי הנתבעת, נותק מונה המים, והנכס נהרס, נבנה מחדש, והושכר על ידי המשכיר לבנק (הפועל במקום עד היום). חרף כל זאת, המשיכה התובעת לחייבה בגין צריכת המים בנכס.

מנגד, לטענת התובעת, הנתבעת אמנם התייצבה במשרדיה (ביום 27.9.2011) ומסרה, בעל פה, כי עזבה את הנכס, בחודש ספטמבר 2010. ואולם, במעמד זה, הונחתה הנתבעת, על ידי נציג דובר ערבית, כיצד להגיש בקשה בכתב להחלפת צרכן בנכס. הנתבעת, לדברי התובעת, עשתה כן רק בחודש דצמבר 2015, ולכן, המשיכה להיות מחויבת בגין צריכת המים בנכס, עד למועד זה.

לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי, שמעתי את הצדדים ושקלתי את טענותיהם, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה הקטן בלבד.